אלוהים ציווה עלינו לחגוג את חג הפסח, שבו הוא פסח על בתי העברים שסימנו את בתיהם (שמות לד כה).

כהכנה ליציאת מצרים אלוהים פקד על בני ישראל לסמן את בתיהם. כך בני ישראל הסתכנו במוות כי המצרים ידעו מי רוצה למרוד ולברוח ויהרגו אותם. בני ישראל נעשו עקודים למוות, והם הראו אמונה באלוהים והיו מוכנים להקריב את עצמם. ואנו אוכלים שה תמים צלוי, מהעזים או הכבשים, לזכר האיל שהעלה אברהם בעקדת יצחק וברך את אלוהים, לאחר שיצחק ניצל ממוות. 

בהמשך אלוהים עוקד את בני ישראל במיצר לפני הים. פרעה מתקרב והם חוששים לחייהם. הם יכלו להכנע, לרדת לברכים ולבקש רחמים מפרעה, אולם אלוהים פקד עליהם להפסיק לבכות ולנוע קדימה. באמונה באלוהים הם צעדו לתוך הים, ולהפתעתם הים נבקע והם עברו בחרבה.

סביר שבכל דור עם ישראל חשוף לעקדה חדשה, וקמים עליו לכלתו, ואנו מתחזקים, מתאמצים, ובעזרת אלוהים ממשיכים.