אכילת זרוע צלי בליל פסח

25/4/2017

 בס"ד כ"ד אדר תשע"ז

אכילת זרוע צלי בליל פסח

שלו שבתאי, כולל מר"ץ – מבשרת ציון

 

שאלה:

עמדתי ואתבונן אודות מנהג שנהגו בק"ק יהודי כורדיסטאן, לאכול בליל פסח את בשר הזרוע הצלי המונח בקערת הסדר האם מותר הדבר או שמא יש לחוש ולהימנע ממנהג זה?

תשובה:

בס"ד יש לבאר תחילה עניין אכילת בשר צלי בליל פסח, כי מצינו שלאחר שחרב בית המקדש השני, היו מקומות שנהגו שלא לאכול בשר צלי בליל פסח מפני שקרבן פסח היה נאכל צלי, והיה זה נראה כאילו אוכלים מבשר הפסח מחוץ לחומות ירושלים. והיו מקומות שכן נהגו לאכול צלי בליל פסח, ורק נזהרו שלא לצלות שה שלם (גדי מקולס בלשון חז"ל), מפני שדווקא בשה שלם היה נראה ממש כמי שעושים את הפסח שלא בבית המקדש בירושלים.

וכך מובא הדין במשנה מסכת פסחים (פרק ד משנה ד; גמרא פסחים דף נג ע"ב): "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים – אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול – אין אוכלין". ומובא בגמרא שם: "אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא - מפני שנראה כמקדיש בהמתו, ואוכל קדשים בחוץ. אמר רב פפא: דוקא בשר, אבל חיטי - לא, דמינטר לפסחא קאמר". כלומר, לפי שיטת רב, אסור לאדם שיאמר על בשר שהוא לפסח, למרות שהבהמה כבר נשחטה (רש"י שם), מפני שנראה כמקדיש את בהמתו לקנות בדמיה קרבן פסח ואז יש לחשוש שנראה כאוכל קדשים מחוץ לבית המקדש. ומדייק רב פפא, שדווקא בשר, אבל חיטים שאינם ראויים בכלל לקרבן פסח, מותר לומר עליהם: "חיטים אלו לפסח", כי אין לחשוש שיאמרו שהקדיש את דמיהם לצורך קרבן פסח, אלא ברור כי כוונתו שיהיו מוצנעים ומשומרים לאוכלם בפסח. ומקשה הגמרא האם אסור לומר על בשר, "בשר זה לפסח"? וזו לשון הגמרא: "ובשר לא? - מיתיבי אמר רבי יוסי: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים, שלחו לו: אלמלא תודוס אתה - גזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ. קדשים סלקא דעתך? אלא אימא: קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. מקולס - אין, שאין מקולס - לא! - אמרי: מקולס - לא שנא אמר לא שנא לא אמר. שאינו מקולס, פירש - אין, לא פירש – לא".

הסביר רש"י שתודוס איש רומי הוא ישראלי חשוב שהיה ברומי[1], ואותו תודוס הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין (צלויים בשלמותם כדרך שהיו צולים את קרבן פסח) בלילי פסחים. ואמרו לו חכמים: אלמלא תודוס אתה - גזרנו עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ. ומבררת הגמרא: האם עולה על דעתך שהאכילם קדשים מחוץ לבית המקדש? אלא הכוונה שהוא קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ. כי גדיים מקולסים נראים כמו קרבנות פסח, ויחשבו הרואים שהוקדשו לפסח, ונראה בעיניהם שהוא מאכיל קדשים בחוץ.

ומדייקת הגמרא שדווקא על בשר מקולס אסור להגיד בשר זה לפסח, אבל שאין מקולס – אין חשש. ותירצו לשיטת רב, שמקולס אסור בכל אופן בין אם אמר בשר זה לפסח בין אם לא אמר משום שנראה כאוכל קדשים בחוץ. בשר שאינו מקולס אם הוא פירש ואמר בשר זה לפסח, יש איסור בדבר, אבל אם לא פירש בשר זה לפסח – אין חשש. מכל מקום, מהסיפור עם תודוס ניתן ללמוד שלדעת חכמים לא ניתן לאכול גדי מקולס בזמן הזה.

וכיוצא בו ראינו לאחר שחרב בית המקדש הייתה מחלוקת בין רבן גמליאל לחכמים אם מותר לאכול גדי מקולס בליל פסח. וכך מובא במשנה מסכת ביצה (פרק ב משנה ז; גמרא דף כב ע"ב) שרבן גמליאל אומר: "ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. וחכמים אוסרין". והסביר רש"י שם שלדעת רבן גמליאל "והיו עושין זכר למקדש שכתוב בו על כרעיו ועל קרבו". אמנם חכמים אוסרים לעשות כן, "מפני שדומה לקדשים ויאמרו מותר להקדיש ולאכול קדשים בחוץ". והלכה נפסקה כחכמים. אם כן יוצא שאסור לאכול גדי מקולס בליל פסח. וכן פסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה, פרק ח הלכה יא) וזה לשונו: "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו בשר הפסח הוא, ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בליל זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו"[2]. וכן פסק מרן השו"ע (תעו, א).

אם כן רואים אנחנו שאכילת בשר צלי בליל פסח תלוי במנהג המקומות. מצאנו בפוסקים שבארצות אשכנז לא נהגו לאכול צלי בליל פסח כפי שכתב הטור (סימן תעו): "ואשכנז – מקום שהגו שלא לאכול צלי הוא"[3]. ועיין משנ"ב (תעו, ס"ק א) וכה"ח (שם ס"ק א). ואצל הספרדים מצאנו חילוקי מנהגים, יש כאלה שנהגו להימנע לגמרי מאכילת צלי הן בלילה והן ביום[4], ויש שכתבו שבלילה אין לאכול אך ביום מותר[5], ויש שנהגו לאכול צלי הן בלילה הן ביום[6].

וראיתי לראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה פסח, חלק ב, עמ' קג סעיף ב) שכתב: "ובמקומות הללו נהגו שלא לאכול צלי בליל פסח". וקצת תמוה, הרי מוזכר בכמה מקומות שמנהג ארץ ישראל לאכול צלי בליל פסח. וראיתי במשנה ברורה איש מצליח (בהערות שבסוף הספר) שגם כן הרגיש בזה ותירץ שאפשר שהמנהג שלא לאכול צלי בליל פסח התפשט לאחרונה בהשפעת האשכנזים ושאר עדות המחמירים בזה. וסיים דבריו: "אכן אותן קהילות שנהגו מקדמת דנא לאכול צלי בליל פסח, ודאי שיכולים להמשיך במנהגם גם בארץ ישראל".

ועיין למו"ר מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל במאמר מרדכי-למועדים וימים (פרק יא סעיף יד; אמנם עיין גם סעיף קכה) שכתב: "רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח וכו", משמע שיש ספרדים שכן נהגו עד היום למעשה.

ועתה אבוא לבאר את עניין אכילת הזרוע צלי בליל פסח.

פסק מרן השו"ע (תעג, ד): "מביאין לפני בעל הבית קערה שיש בה שלש מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר (וחומץ או מי מלח) ושני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ונהגו בבשר וביצה... והבשר נהגו שיהיה זרוע ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים והביצה תהיה מבושלת".

לכאורה, עפ"י הגמרא, הרמב"ם והשו"ע הנזכרים לעיל אכילת זרוע בליל פסח מותרת למי שנהג לאכול בשר צלי בלילי פסחים עפ"י האמור: "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים.. ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו". והזרוע הינה חלק קטן מבשר הצלי, ואין זה גדי שלם, ולכן לכאורה מותרת אכילת הזרוע.

אך מצאנו לרבינו יעקב וייל (שו"ת מהרי"ו, סימן קצג) שכתב: "ונהגו לצלות הזרוע. משום הכי נראה לי שאסור לאכול בין בלילה הראשון בין בלילה השני כיון שהוא זכר לפסח ואפי' במקום שנהגו לאכול צלי". אם כן, לפי שיטתו כיון שצליית הזרוע נעשית זכר לפסח אסור לאכלה אף במקום שנהגו לאכול צלי. וכן פסק הגאון רבינו זלמן בשו"ע הרב (סימן תעג סעיף כא) וכן כתב החק יעקב (תעג ס"ק יז). ועיין עוד לט"ז (תעג ס"ק ד) והפרי חדש (תעג, ס"ק ד) ופרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ד) שמשמע מדבריהם שאין לאכול כלל את הבשר הצלוי שמניחים בקערה שהוא זכר לפסח. והובאו דבריהם בכה"ח (סימן תעג ס"ק סא; ועיין סימן תעו ס"ק ג)[7].

אמנם מהר"ח אבולעפיא זצ"ל בספרו מקראי קודש (דף קעח) חולק על הפרי חדש בזה, וכתב שאע"פ שעושהו זכר לפסח כל שלא אמר בהדיא בשר זה לפסח, מותר לאוכלו צלי כיון שאינו מקולס.

ושוב ראיתי להרב עזרא מלכי זצ"ל בספרו מלכי בקודש (סימן תעג סעיף ד, עמ' קסג, מהד' אהבת שלום) שהביא דברי הפרי חדש וחלק עליו וכתב על זה, דמההיא עובדא בגמרא עם תודוס איש רומי שהנהיג לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים זכר לפסח ונחלקו עליו חכמים, מפשט השמועה מוכח שאפילו נעשה זכר לפסח, אם אינו מקולס, מותר לאכלו מן הדין במקום שנהגו לאכול צלי. והביא דבריו הרב חיים סתהון בארץ חיים (תעו, א) וזה לשונו: "מקום שנהגו לאכול צלי בליל פסחים אוכלים וכו'. עיין חק יעקב סק"א דאף במקום שנהגו לאכול צלי מכל מקום אסור לאכול הזרוע צלויה שמביאין זכר לפסח ועיין מ"ש האחרונים לעיל סימן תעג סעיף ד'. אך מורינו הרב מלכי בקודש דף כא ריש ע"א דחה זה ובסוף דבריו כתב שאנחנו נוהגים לאכלה".

וכן מובא בסידור בית הבחירה (דף קלה ע"א, דיני כורך אות טו) וזה לשונו: "אחר אכילת הכריכה אוכלין הזרוע כמ"ש בש"ע סימן תעו מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין, ובארצנו אר"ץ חל"ב נהגו לאכול". וכן כתב בספר כתר שם טוב גאגין (ח"ג עמ' 165): "מנהג הספרדים בארץ ישראל לאכול הזרוע הצלוי באמצע הסעודה". וכן כתב הר"י צלאח מצנעא באגדתא דפסחא (עץ חיים ח"ב דף כה ע"ב) שאחר כורך אוכלים הבשר והצלי, וכן כתב בשו"ע המקוצר (חלק ג, עמ' מט) שכן מנהג התימנים ושכן נהגו יוצאי טריפולי. וכן הביא מו"ר זקני הרה"ג שבתאי בן חיים זצ"ל (השבח לאל, עמ' 102) לאכול את הבשר זרוע צלי, וכן נהג בעצמו לאכלה והעיד שכך נהגו גם חכמי כורדיסטאן.

ואחרי כתבי זאת ראיתי להרה"ג יגאל כהן שליט"א בקוטרס "וקנה לך חבר" (סימן צג) שכתב תשובה בענין היתר אכילת הזרוע צלי בליל פסח, וגם הוא הביא ראיה זו מהשו"ע דלעיל וזה לשונו: "וחדשות אני מגיד, שכן מוכח מדברי מרן הש"ע שקיבלנו הוראותיו, שהרי בסימן תעג ס"ד כ' שנהגו שהבשר יהיה צלי על גחלים. ולהלן בסימן תעו ס"א צדיק עתק לשון הרמב"ם הנ"ל שאם היה מחותך הרי זה מותר במקום שנהגו. ולא הוציא מן הכלל את הזרוע שצלאו ושמו בקערה זכר לקרבן פסח, משמע שאף זו בכלל ההיתר וכאמור, ופשוט". דפח"ח.

אמנם ראיתי לראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן כז) שנשאל אודות מושב שנהגו לאכול את הזרוע צלי בליל פסח בתוך הסעודה ויש שנהגו גם לברך עליו אשר קדשנו במצוותיו וצונו על אכילת הפסח. והשיב להם שזה מנהג בטעות וחובה לבטלו. וכן מצוה לפרסם ברבים שחובה לבטל המנהג הזה שלא לאוכלו בליל פסח, וכל שכן שאסור לברך עליו ברכת הפסח. ע"ש בתשובתו הרמתה.

והנה לא זכר שר את סברת המתירים ואת ראיותיהם כלל בתשובה זו (וכנראה סמך על מה שכבר ציינם כבר בשו"ת חזון עובדיה חלק ב' סימן מג עמ' תשעז-תשעח), ושוב ראיתי לו ששנה דבריו בחזון עובדיה פסח (חלק ב' עמ' קג, סעיף ג) וזה לשונו: "הזרוע שנהגו לצלותו ולהניחו בקערה של הסדר, בכל מקום אסור לאכלו בליל פסח. כיון שנעשה זכר לפסח, חיישנין בה טפי. ולכן במקום שנהגו לאכול הזרוע מצוה לפרסם ברבים שחובה לבטל המנהג הזה, וכל שכן שאסור לברך עליו וכו'".

ושם בהערות הזכיר שהרב מלכי בקודש חולק על סברתו וסיים: "והרב מלכי בקודש חולק על זה וכעת אמ"א. ואינו מוכרח" ע"ש. והנה הרב יגאל כהן שליט"א הנז' לעיל ניסה לתרץ את שיטת הגרע"י, אך לבסוף כתב: "ואני עני לא ידעתי כיצד אפשר לדחות ראיות הרב מלכי בקודש הנ"ל מן הגמרא. ומה גם שכן נראה דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו" ולמעשה הסתייג בסוף תשובתו מפסיקת הלכה למעשה בנידון.

מכל מקום נראה שהנוהגים לאכול את הזרוע צלי בליל פסח, מנהגם מבוסס על גדולי הפוסקים מקדמת דנא כמובא לעיל ויכולים להמשיך במנהגם. וכך פסק מו"ר זקני הרב שבתאי בן חיים זצ"ל וזה לשונו: "מי שנהג לאכול את הזרוע צלויה בליל פסח – יכול להמשיך במנהגו. אך זה דווקא במקום שנהגו כך, כגון: יוצאי כורדיסטאן ותימן. ואין לאדם זה לחשוש שהוא כ"אוכל קדשים בחוץ", מכיוון שאנו מדגישים שאכילה זו היא רק "זכר לקרבן פסח". ורבני כורדיסטאן וחכמיה נהגו לאכול את הזרוע בליל הפסח הראשון (משתי לילות יו"ט שבגלויות), ולא חששו לספקות שהעלו האחרונים ז"ל על המנהג. וכן אני נוהג לאכלה בכל ליל פסח".

ואנא עבדא מעיד כי בליל פסח האחרון (שנת ה' תשע"א) של מו"ר סבא הרב שבתאי זצ"ל, שהיתי במחיצתו בבית החולים ברזילי באשקלון, ואנכי ראיתי כי הוא הקפיד לאכול את הזרוע בליל פסח ולא שינה ממנהגו.


 

היא העול'ה:

א.      מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים. מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלים גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא. ובכל מקום אסור לאכול שה צלוי כולו כאחד בלילה זה מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ, ואם היה מחותך או שחסר ממנו איבר או שלק בו אבר והוא מחובר הרי זה מותר במקום שנהגו (שו"ע תעו, א).

ב.      מנהג האשכנזים שלא לאכול צלי בליל פסח. וכן נהגו רוב עדות הספרדים שלא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח.

ג.        יש עדות אצל הספרדים שנהגו לאכול צלי בליל פסח (כורדיסטאן, תימן, טריפולי, חלאב, וכן היה המנהג בעיר הקודש צפת) ולכולי עלמא יכולים להמשיך במנהגם ולאכול צלי.

ד.       לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד אחרונים אין לאכול הזרוע הצלי המונח בקערת הסדר בליל פסח, ומי שנוהג כך עליו לבטל מנהגו, אך ביום פסח מותר לאכול ממנו. אמנם לדעת כמה מהאחרונים מותר לאכול את הזרוע הצלי בליל פסח ואין בזה שום חשש וכן נהגו למעשה בקהילות יוצאי כורדיסטאן, תימן, טריפולי, חלאב, וכן היה המנהג בעיר הקודש צפת.

 

ויהי רצון שנזכה לעלות ולהיראות בבית הבחירה ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים ונודה לה' שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.


 

 

  



[1] בהמשך הגמרא מובא (נג, ב) שתי אפשרויות מי היה תודוס: "איבעיא להו: תודוס איש רומי גברא רבה הוה, או בעל אגרופין הוה? - תא שמע, עוד זו דרש תודוס איש רומי... רבי יוסי בר אבין אמר: מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה..." עיין שם. ומובן ממה שהברייתא אומרת עוד זו דרש תודוס – שהיה אדם גדול בתורה וגם לפי דברי ר' יוסי בר אבין היה אדם חשוב.

[2] ועיין למגיד משנה שהביא את מקור דברי הרמב"ם מהגמרות שהוזכרו לעיל.

[3] ועיין עוד במאמרו של הרה"ג יהודה זולדן שליט"א בספרו מועדי יהודה וישראל (פרק ל, פסקה ד, עמ' 456) לגבי מנהג אשכנז.

[4] עיין בשו"ת בית יהודה עייאש (או"ח סימן נא), והביאו החיד"א בברכי יוסף (תעו, א), וכן משמע מדברי ג"ע הבן איש חי (צו, ל) שכתב: "ומנהגינו לעשות הזרוע צלי והביצה שלוקה במים, ואם שכח ולא צלה הזרוע בערב פסח מותר לצלותו בליל פסח, אף על גב דאין אוכלין צלי גם ביום ראשון". ועיין עוד בכה"ח (תעו, ס"ק ב) ומאמר מרדכי למועדים וימים (פרק יד סעיף יד וסעיף קכה).

[5] עיין כה"ח (תעו, ס"ק ב) וחזון עובדיה פסח (חלק ב, עמ' קד סעיף ו).

[6] ארץ חיים סתהון (תעו, ס"ק א) לגבי מנהג ארץ ישראל, וכן הביאו עוד פוסקים כמובא לקמן לעניין אכילת הזרוע בליל פסח.

[7] והנה גם מאחרוני דורנו פסקו שאין לאכול את הזרוע צלי בליל פסח אף במקום שנהגו לאכול צלי, כן פסק הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן כז) שהבאתיו לקמן, והרה"ג בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת אור לציון חלק ג פרק טו שאלה כ) נשאל: האם אפשר לאכול בליל פסח את הזרוע שבקערת הסדר? והשיב: "אם בשר הזרוע הוא צלי אין לאכלו, ואם מבושל מותר לאכלו". וכן פסק הרה"ג חיים דוד הלוי זצ"ל במקור חיים השלם (חלק ד, פרק קנח, סעיף יג): "בשר הזרוע שהוא זכר לקרבן פסח אסור לאכלו בליל פסח" וציין במקור שזוהי דעת "רוב גדולי האחרונים על דברי מרן בשו"ע שם [תעג סעיף ד]". וכן נשאל הגר"מ מאזוז (שו"ת מקור נאמן, חלק ב, סימן ת) אודות מנהג זה והשיב: "הנכון שלא לאכול את הזרוע בליל פסח לפי שהוא זכר לפסח. וכן הסכימו האחרונים" עכ"ל. ועיין עוד בשו"ת תפלה למשה (חלק ב סימן יג).

ועד עתה לא מצאתי למרן הראש"ל הגר"מ אליהו זצוק"ל שהביע דעתו בנושא הזרוע, האם יהיה מותר לאכלה למי שנהג היתר באכילת צלי בליל פסח. ובהגדה של פסח "אביהם של ישראל" הובאו הנהגותיו בראש הספר (מהדורת תשע"ד, עמ' 65) ושם כתוב שהרב זצ"ל לא היה אוכל את הזרוע לא בליל הסדר ולא ביום (כיון שלא אוכלים צלי). והנה אם זה הטעם היחידי ולא חשש הרב לדעת מהרי"ו והפרי חדש וכו', אז יוצא שבמקום שנהגו לאכול צלי, לפי שיטת הרב זצ"ל ניתן לאכול אף את הזרוע. וכיוצא בזה דייק הרה"ג משה הררי שליט"א בספרו מקראי קודש (מהדורת תשע"ה, עמ' תקט) על דברי המשנה ברורה (תעג, ס"ק לב) שכתב לאסור אכילת הזרוע הצלויה בלילה זה, וכתב הטעם משום איסור צלי, ודייק שם הרב הררי וז"ל: "ולפי זה במקומות שנהגו להיתר באכילת צלי רשאים לאכול אף הזרוע וכו'. עיי"ש.

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע