פרשת השבוע - חיי שרה

נכתב על ידי אלון, 18/11/2019

 "וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּות" (בראשית כד, יט)

 

בפרשתנו אנו פוגשים את מידת החסד של רבקה אמנו. עבד אברהם מבקש מרבקה מעט מים, היא נענית ברצון, וביוזמתה משקה גם את גמליו.

אך אם נתמקד, נראה שבפסוק נאמר "וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ" - כלומר שרבקה היא שסיימה (וַתְּכַל=סיימה) להשקות את עבד אברהם, ולכאורה היה צריך לומר 'ויכל לשתות', שהרי היא רק הביאה לו את המים, ומן הסתם הוא שתה בעצמו.

את השאלה הזאת שואל "אור החיים" הקדוש, וגם נותן תשובה:

"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ היה צריך לומר ויכל לשתות... שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך והפלגת השתיה תזיק, והיא הצדקת שערה בדעתה שיעור שיספיק לשתייתו ולא רצתה להוסיף לו לבל יסתכן, כי העייף לא ישער בשתייתו בעת צמאונו".

אחת התופעות העצובות שאירעו דווקא בסוף השואה הייתה זו של אותם ניצולים שמתו כתוצאה מאכילת יתר. במחנות ששוחררו על ידי האמריקאים, הקפידו להאכיל את הניצולים בִמְשׂוֹרָה, אבל בחלק מהמחנות ששוחררו על ידי רוסיה, נתנו להם לאכול כאוות נפשם, וגופם לא היה מסוגל לעמוד בכך.

רבקה חששה שבצימאונו, עבדו של אברהם עלול לשתות יותר מדי. לכן היא הקפידה לתת לו רק את כמות המים הדרושה לו לפי השערתה, ולאו דווקא לפי בקשתו.

למדנו מכאן שחלק ממידת החסד היא לשים גבולות, ולהקפיד שהנתינה שלנו תהיה במידה הנכונה. מי שנכנע לכל תביעותיהם ודרישותיהם של ילדיו, לדוגמה, אינו עושה אתם חסד, אלא הוא מזיק להם, כי הם לא יודעים לשים לעצמם גבולות, זהו תפקידו של ההורה.

מכאן ילמד האדם גם ביחס לעצמו - אין זה נכון לממש כל שיגיון, אין זה נכון "לזרום" סתם כך בחיים לפי מה ש"בא לי" דווקא ברגע זה. אומרים לנו "עליך לאהוב את עצמך, לפרגן לעצמך", וזה נכון, אלא שאהבת אמת אינה מצדיקה ויתור עצמי והענקת "צ'ופרים" ללא גבול. אהבת אמת מחייבת לבחון כל תביעה שמתעוררת בלב לאור התורה, המוסר והשכל הישר, לא בגלל שאנחנו מבקשים לצמצם את הטוב, אלא אדרבה, משום שאיזון ואיפוק כלולים בטוב בעצמו.

מסר זה שלמדנו מרבקה אמנו הוא חשוב במיוחד בחברת השפע שאנו חיים בה, חברה שלפעמים משדרת לנו שזה פשע לא לקחת כמה שיותר, "אכול כפי יכולתך", "אתה חייב את זה לעצמך!", וכיוצא בזה.

בלשון החסידות, כאשר המשפיע משפיע יותר ממה שהמקבל יכול לקבל -  השפע נהפך לפשע.

מה שאנחנו באמת חייבים לעצמנו הוא מה שאנו חייבים גם לבוראנו - להשתמש בכל המתנות הטובות שהוא יתברך העניק לנו בצורה מושכלת ומאוזנת, למטרה ראויה. בכך ניטיב באמת לעצמנו ולסביבתנו.

 

הרב נתנאל אלישיב, מתוך האתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע