במסכת ביצה (טז.) נאמר, כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו. אמר רבי אבהו, וראיה לכך מהפסוק, תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו, הוי אומר זה ראש השנה, ועוד כתוב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ובמדרש ויקרא רבה (פרשה ל) מוסיף, אף הוצאת ראש חודש. ודורשי רשומות רמזו בזה שמזונותיו קצובות לו מתשרי עד תשרי חוץ מתשר"י, ראשי תיבות, תלמוד תורה, שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים. ובמסכת ביצה (טו:) אמר רבי יוחנן, אמר להם הקב"ה לישראל, בני לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע. ובחכמת שלמה ביאר, באופן שיש לו משכונות שיוכל לשלם ולפרוע חובו אחר כך, רק שאין לו מעות במזומנים.