"וידבר י-הוה אל-משה לאמר". לאמר זה גילוי עריות (סנהדרין דף נו עמ' ב') וכפי דיבור לשון הקודש (וידבר ה') נתבטל תאוות ניאוף, בחינת "מדורה של שבעים כוכבין" (ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן יט סעיף ו') לפי-זה כל אזכרה של פסוק זה (המופיע 72 פעמים בחומש) היא בחינת הציווי "ודברת בם", שעל-ידי-זה שמכריח עצמו לעסוק בתורה בכוח (ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן א') מקרר דעתו מתבערת תאוות ניאוף, משלים לשון הקודש ונעשה כלי לכל החסדים (בחינת א-ל) שה' חפץ להשפיע ולהרעיף על בני עמו הנבחר.