שבת ותפילה
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לי-הוה כל-העשה בו מלאכה יומת"
"ששת ימים תעשה מלאכה" על ידי ה' יתברך (!) "וביום השביעי...כל-העשה בו מלאכה יומת" כיוון ולא נעשה על ידי ה' שהוא המציאות היחידה, אין במלאכה זו כל ממש, כי היות ואין עוד מלבדו מי זה עושה המלאכה, הסיטרא אחרא? דמיון=הכוח המדמה? “אתה" מציאות נפרדת מה'? לכן אין לכסף שהורווח בשבת קיום ואין בו ברכה!! ונראה לומר שהוא הדין בכל דבר שה' הזהיר עליו. דהיינו מאכלות אסורים ותאוות, מידות רעות וכל כיו"ב – אינם מסיבים לעולם רווח אמתי, נחת רוח, שמחה אמתית, תענוג ושלווה. וכנגד זה כל שה' חפץ בו, כאילו שנעשה על ידי ה' בעצמו (“עבודת ה'” תרתי משמע) ולכן שייך לומר על מצווה שהיא לשון צוותא, כי נעשית יחד עם ה' (שממלא, מהווה ומקיים את הבריאה לרצונו ולכבודו) לכן על ידי שמבטל רצונותיו ועצמיותו ונהיה "אין", מתמזג ונכלל בה' יתברך ונהיה ברכה "כמוהו ממש", כמו שה' ברוך ומבורך!!!
תפלה לקיום התורה
ריבונו של עולם, זכה אותי להכלל בך! להתבטל תמיד לרצונך! להישמע לעולם לצדיק האמת ולא לזוז ימין או שמאל מכל דבריו, רמזיו ועצותיו. אנא פרש לי אתה יתברך בהן צדק את רמזיו וטע בי רצון עז וסיעתא דשמייא לקיימם במלואם ואל תניח לי אחר תעתועי המדמה לשגות ולא אטעה לחפוץ בהנאות , תאוות וכבוד. חונני מאתך כוחות עצומים לעבוד אותך לכבודך, לעשות נחת רוח לך, בשמחה ביראה בענווה באמת מאהבה בחשק בזריזות בהתלהבות בחיוך בחיות, ויהיה כל חפצי להכירך, להתקרב אליך ולדעת אותך, להנאתך ולטובתך. אנא, חונני הדעת השלמה שרק זו טובתי האמתית והיחידה.
