"קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ..." (שמות לה, ה)

הרמב"ם מסביר ב"מורה נבוכים" (ג, נא) את תפיסתו בנושא השגחה פרטית:

"והנה נגלה אלי עיון נפלא מאד, יסורו בו ספקות ויתגלו בו סודות א-להיות, והוא שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה, כי כפי שיעור בעל שכל - תהיה ההשגחה בו:

והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד.

והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו...

ויהיה מי שלא השכיל השם כלל כל עיקר, כמי שהוא בחשך ולא ראה אור כלל... דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינו ובינו".

לפי הרמב"ם - האדם קובע מה יחסו של הקב"ה אליו, והוא מביא שלוש אפשרויות:

א. אדם "אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד" – אם האדם מאמין באופן קבוע בהשגחה פרטית של הקב"ה, נוצר יחס בין הקב"ה לבינו והוא מושגח – "תהיה ההשגחה בו תמיד".

ב. אדם "אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים" – אם האדם מסיר ממחשבתו לעתים את השגחתו של הקב"ה – "תסור ההשגחה ממנו בעת עסקו".

ג. אדם "שלא השכיל השם כלל כל עיקר" - אם האדם לא מאמין בהשגחה פרטית של הקב"ה -  כל מעשיו נתונים למקרה, יכול להיות שיצליח דרכו ויכול להיות שלא, אבל זה לא בכוונת מכוון אלא מקרי.

הנקודה הזאת חשובה - אנשים מצפים שמשהו יקרה, שמישהו ישפיע עליהם וישנה אותם. שום דבר לא מתרחש מעצמו בלי עבודתו של האדם. רק מה שאדם מביא על עצמו ומאמין בו קורה. אם אתה תאמין בתורה היא תשפיע עליך. זה חייב להתחיל מהבחירה שלך, וללא זה היא לא תגיע אליך. רק האמונה שנובעת מפנימיותו של האדם מאפשרת לשינוי לצמוח.

הרב יאיר דרייפוס, מתוך האתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" - www.ybm.org.il