מזון רוחני ...
יום ראשון ל' שבט - תרומה
להוכיח - "לשמי" בפרשתנו כתוב "ויקחו לי תרומה" ופירש רש"י "לי – לשמי". ובהעמק שאלה (על השאילתות ריש פרשתנו) פירש ענין זה שמאחר שהדין הוא שתרומת המזבח לוקחים מהנדבנים גם בעל כרחם, הרי מעתה יתפרש "ויקחו לי – לשמי" על הגזברים, שעליהם לקחת את התרומה מהנדבנים "לשמי" (וכן פרשו האברבנאל והספורנו "ויקחו לי" דקאי על הגזברים). ויש ללמוד מזה הוראה חשובה בעבודת האדם לקונו: כאשר יהודי הולך להשפיע על זולתו לקרבו לתורה, ולקיים את מצות "הוכח תוכיח את עמיתך", עלול לחשוב לעצמו, הרי אף שחשוב שיעבוד את קונו "לשמה" – לשם ה' ובלי פניות, אמנם זהו רק כאשר מדובר אודות עבודת האדם עם עצמו, אך בהשפעה על הזולת, חשוב רק המעשה בפועל – שהשני יניח תפילין או שיימנע מעשיית עבירות וכיו"ב, ולא נוגע מה הן כוונות המוכיח, שהרי "קבל את האמת ממי שאמרה" (פיה"מ הקדמה לאבות. הקדמה ל'מחיר יין'), ועל השני לקבל את תוכחתו גם אם אין כוונותיו טובות. על כך באה ההוראה מתרומת המשכן, שלקיחת הגזברים את התרומה, למרות שנותן התרומה עושה את זה "בעל כרחו" ושלא לשמה, מ"מ על המשפיע – הגזבר – לעבוד בענין זה "לשמה" ובלי פניות אישיות. וכאשר אצל המשפיע אין כוונתו "לשמי" אלא מעורב בה פניות אישיות, הרי זה לא רק חסרון בעבודתו האישית של המשפיע, אלא גם השפעתו על הזולת יכולה להיפגע. (ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 291) |