וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים (בראשית כד', לב')
בס"ד
מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"
בהסכמת הרב עמוס שושן - רב רכס ישובי פורייה
נכתב על ידי גיל פרידמן
התשע"ח
לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו
לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין
לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה
לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:
הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה
וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים (כד', לב')
כפי שכבר נודע, מקורות רבים ביהדות לעניין מצוות צער בעלי חיים. וכן בקריאת
שמע: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ"
(דברים יא', טו'), שבעלי החיים שזמן אכילתם הגיע יאכלו קודם, ורק אחר כך האדם.
והנה סמך לזה גם כאן. אליעזר עבד אברהם שהוזמן לבית לבן ובתואל, איננו נכנס
לבית ואיננו אוכל, עד אשר ייתן לגמלים לאכול. אפילו את רגליו ורגלי האנשים אשר אתו
איננו רוחץ לפני שייתן לגמלים לאכול: "וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח
הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו,
וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו, לֶאֱכֹל"
(בראשית כד' לב'-לג').
