בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

"וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר" (בראשית מ', יד')

בדוק וראה כי בית האסורים מכונה בפרשיות יוסף בשמות שונים: "וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים... וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר" (בראשית מ', י' יד'). תן דעתך לכך ששר המשקים מציין בפני פרעה את האירועים במקום המכונה משמר בית שר הטבחים, ואילו כשפרעה שולח לקרוא ליוסף עבדיו מריצים אותו מן הבור. וצריך היה לכתוב "מן המשמר", או "ממשמר בית שר הטבחים". ומה טעם שינתה התורה?

ודע, כי מקום בית האסורים מכונה במקרא בשלושה שמות שונים: בור, בית האסורים, משמר-בית (משמר של בית כלשהו. בדרך כלל תוך ציון הבית, או השמטתו אם הבית עליו מדובר נזכר בסמוך).

ודע, כי בית הסוהר הנו שם כללי לבית הכלא לאסירים. אך יש בו שתי מדרגות. המדרגה העליונה בבית הסוהר היא המשמר, השמורה לשרים ולחשובים. הנה שר המשקים ושר האופים מגיעים למשמר בדווקא, ולא לבית הסוהר סתם: "וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים" (שם מ', ג'). גם בסיפור הדברים לפרעה מדייק שר המשקים כי הושלכו הוא ושר האופים למשמר בדווקא, ולא לבית הסוהר סתם: "פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים" (שם מא', י').

המדרגה הנמוכה בבית הסוהר, היא הבור. ולכתחילה יוסף הושם במדרגה זו, כפי שמעיד יוסף: "וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (שם מ', טו'), וכפי שמעיד המקרא: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר" (שם מא', יד'). וראיה נוספת לדבר במה שנאמר בספר שמות: "מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר" (שמות יב', כט'), כי האסירים השפלים, ובפרט השבויים מעמים אחרים, יושבים בבור.

וראה ראיה נוספת לדברים להלן. הנה, בפגישת יוסף עם שר המשקים ושר האופים נאמר: "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת-יוֹסֵף, אִתָּם--וַיְשָׁרֶת אֹתָם... בְּמִשְׁמָר." (שם מ', ד'). מכאן, שעל מנת שישרת אתם צריך היה שר הטבחים לפקוד את יוסף פקידה כלשהי. שאם לא כן, למאי נפקא מינה "ויפקוד שר הטבחים", שהרי מילים מיותרות הן ולא מלמדות אותנו דבר? אלא פקידה זו כדי להעלות אותו מן הבור אל מדרגת המשמר הייתה. ואדרבה, פשט הפסוקים הוא כן, שהאסיר מן הבור הנחות מגיע לשרת את האסירים שבמשמר, הנמצאים במעמד גבוה יותר בבית האסורים.

ועקוב כעת אחרי כל אזכורי בור, בית האסורים, משמר בפרשיות יוסף וראה כי אכן כך ביאורם הנכון של הדברים. הנה כל הפסוקים בהם מוזכר שמות אלו במעשי יוסף, על פי הסדר. ובדוק וראה, כי השרים מוזכרים תמיד במשמר או בבית הסוהר סתם, ולעומתם יוסף מוזכר תמיד בבור או בבית הסוהר סתם. כל זאת למעט כאשר נפגשים כולם יחד במשמר:

יוסף בבית הסוהר: "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר... וַיְהִי-שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר: וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף... וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר: וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר... אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ" (בראשית לט', כ'-כג')

השרים במשמר בית שר הטבחים: "וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים" (שם מ', ג')

יוסף בבית הסוהר: "אֶל-בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם, אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם" (שם מ', ג')

כולם יחד במשמר: "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת-יוֹסֵף, אִתָּם--וַיְשָׁרֶת אֹתָם; וַיִּהְיוּ יָמִים, בְּמִשְׁמָר." (שם מ', ד')

השרים בבית הסוהר: "הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה, אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים, בְּבֵית הַסֹּהַר" (שם, מ', ה')

כולם יחד במשמר: "וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַרְעֹה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו" (שם מ', ז')

יוסף בבור: "וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (שם מ', טו')

השרים במשמר: "פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר , בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים" (שם מא', י')

יוסף בבור: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר" (שם מא', יד')

ודע, כי לימוד רב יש בזה. ולהלן שלושה נפקא מינא.

ראשית, נלמד מזה כי יוסף, כשפקד על מאסר אחיו, הקפיד מאוד לשים אותם במדרגה העליונה, של כלא שרים ונכבדים בדווקא, שנאמר במפורש: "וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שם מב', יז') וכן "אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם" (שם מב', יט'). וכך ראוי היה להתייחס לשבטים הקדושים ובוודאי כך נהג יוסף, והנה המקרא מעיד על זה בהדגשתו שהושמו במשמר ולא כינה אותו בית האסורים סתם. ובוודאי שלא אסר אותם יוסף בבור. ועוד יש לומר, כמה גדולה מעלתו של יוסף, שיכול היה כעת לקיים באחיו נקימה ונטירה, ומידה כנגד מידה, וכפי שהשליכוהו בעבר לבור, לאוסרם כעת במקום המכונה בור, ולא עשה זאת.

שנית נלמד מזה, כי לאחר פתרון חלומות שר המשקים ושר האופים, לא זו בלבד שיוסף נשאר שנתיים נוספות בבית הסוהר, אלא אף יתרה מזאת: יוסף הורד בחזרה לבור. שבתחילה העלהו שר הטבחים למדרגת המשמר על מנת לשרת את שר המשקים והאופים, כפי שראינו לעיל: "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת-יוֹסֵף, אִתָּם--וַיְשָׁרֶת אֹתָם... בְּמִשְׁמָר." (שם מ', ד'), והנה מקץ שנתיים ימים, כאשר עבדי פרעה מריצים את יוסף, מריצים אותו מן הבור דווקא, שנאמר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר" (שם מא', יד'). ומכאן נלמד שהורד בחזרה מהמשמר לבור. ודבר זה מסתבר וברור הוא, שהרי מלכתחילה עלה יוסף למדרגת המשמר רק כדי לשרת את שר המשקים ושר האופים, שנאמר "וַיְשָׁרֶת אֹתָם" (שם מ', ד'), ומשיצאו השרים מהמשמר הסתיים תפקידו, והוחזר יוסף לבור.

ונלמד מזה גדולתו של יוסף, שעבר תחנה נוספת במסע הניסיונות המפרך: בור ארץ כנען, אשת פוטיפר, בור בית האסורים, משמר השרים, ושנתיים נוספות בחזרה בבור, וכל זאת בטרם עלה לגדולה. ולא אבדה אמונתו ולא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא גם בשנתיים נוספות אלו בבור.

שלישית נלמד מזה דבר נפלא. שאם כוונת הכתוב בתיבה משמר למקום שמירת המכובדים, החשובים והיקרים יותר, ראה כיצד מתייחס הכתוב לקרבן הפסח: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה"  (שמות יב', ה'-ו'). קרבן הפסח מכונה משמרת, ובכך מדגישה התורה את האופן בו צריך לשמרו: כדבר חשוב ונכבד וכפי שנתבאר לעיל. וכן במן: "אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר" (שם טז', כג'). ותן דעתך לכך שהתיבה משמרת מיותרת לכאורה, ומה באה ללמדנו? אלא כאמור להדגשת חשיבות ונכבדות המן באה, והמצווה לשומרו כדבר חשוב ונכבד. וכן נאמר עוד במן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם... וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם... וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת" (שם טז', לב').  וכן נאמר משמרת על שמירת המצוות הקדושות, שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה" (ויקרא ח', לה'), ונאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (שם יח', ל'), ונאמר "וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (שם כב', ט'), ונאמר "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה, וְלֹא יִסָּעוּ" (במדבר ט', יט'), ונאמר "עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ:  אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה שָׁמָרוּ, עַל-פִּי יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה" (שם ט', כג'). ונאמר "וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְו‍ֹתָיו--כָּל-הַיָּמִים" (דברים יא', א').  ונאמר "עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו', ה'). ומדגיש המקרא בתיבת משמרת לשון של כבוד ויקר וגדולה למצוות. ונאמר במשכן: "וְנָתַתָּה אֹתָם, לַלְוִיִּם, שֹׁמְרֵי, מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהוָה" (במדבר לא', ל'), ונאמר "וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהוָה" (שם לא', מז'), וראה כי התיבה משמרת לכאורה מיותרת היא, אלא שלבטא תואר כבוד וגדולה ויקר למשכן ה' באה. ובדוק וראה שלושים מקומות בספר במדבר, שבכולם נאמר משמרת, וכולם לעניין זה של הדגשת כבוד וגדולה ויקר נאמרו, וכולם בעניין המשכן, כלי המשכן, אוהל המשכן, המזבח, הקודש, מטרה אהרון, תרומות הכוהנים ואפר פרה אדומה להדגיש גדולתם וכבודם וחשיבותם.      

והנה מונחים לפניך כל המקומות בתורת ה' תמימה בהם מוזכר משמר או משמרת, למעט שניים שיתבארו בעזר ה' כעת. האחד, נאמר במקושש: "וַיַּנִּיחֻהוּ, בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי יְהוָה" (ויקרא כד', יב'), ודע כי ללמדך דרך ארץ בא, שכל עוד לא פורש להם על פי ה' מה יעשה לו, הניחוהו במשמר, כאדם חשוב, ולא ציערוהו אף לא במדרגת בור, על אף שתפשוהו בשעת מעשה ללא ספק. ורק לאחר שפורש על פי ה' מה יעשה לו, לא היססו וקיימו עונשו כפי שנצטוו: "וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן... כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה" (שם כד', כג'), וזכות היא זו על דור "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב', ב'). והשני, נאמר: "כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם" (דברים ז', ח'), אל תקרא מִשָּׁמְרוֹ אלא משמרו – משמר שלו. ומדגיש בכך המקרא חשיבות וכבוד ויקר השבועה שנשבע ה' לעם ישראל בעבורו יתברך. ובשני מקורות אלו האחרונים ראה לפניך אהבת ה' לעם ישראל ועם ישראל לה', משמר כנגד משמר. ברוך אל עליון עושה שמים וארץ.