א. "אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם, ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושטריכם, כל איש ישראל. טפכם נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך עד שאב מימיך. לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו, אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם, והוא יהיה לך לאלהים, כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך, לאברהם ליצחק וליעקב" (דברים כט ט-יב).

ומהו "לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו", באיזה אלה מדובר? מדובר בכל הקללות של פרשת כי תבא, כמו שכתוב שם: "אלה דברי הברית אשר צוה יהוה את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב" (דברים כח סט). וכתוב שם שאם עם ישראל לא ישמרו תורה ומצות, הם יענשו, ולבסוף יגלו מארץ ישראל.

ודוקא לפני כניסת בני ישראל לארץ ישראל, הקב"ה כורת אתם את הברית הזאת, כדי שידעו שירושת הארץ, תלויה בקיום התורה.

רש"י: "לעברך – להיותך עובר בברית. ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך, אלא כמו (לעיל ד, יד) לעשותכם אותם: לעברך בברית – דרך העברה, כך היו כורתים ברית, עושין מחצה מכאן ומחצה מכאן ועוברים בנתים, כמו שנאמר (ירמיה לד, יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו".

וצ"ע: מדוע רש"י מבאר את פירוש המלה "לעברך", מה איכפת לי אם הכוונה "להיותך עובר", או "להעבירך"? האם רש"י בא לבאר את המלה "לעברך", רק מבחינה דקדוקית?

ועוד: רש"י כותב, "לעברך בברית – דרך העברה, כך היו כורתים ברית, עושין מחצה מכאן ומחצה מכאן ועוברים בנתים". ובפסוק מצאנו רק "לערבך", שעם ישראל עברו בברית, ולא מצאנו שהקב"ה עבר בברית.

ב. בפרשת בלך לך הקב"ה כרת עם אברהם ברית לתת לו את ארץ ישראל, כמו שכתוב שם: "ויהי השמש באה ועלטה היה, והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת" (בראשית טו יז-יח).

והתורה מספרת קודם איך היתה כריתת הברית, "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת, ועז משלשת, ואיל משלש, ותר וגוזל. ויקח לו את כל אלה, ויבתר אתם בתוך, ויתן איש בתרו לקראת רעהו, ואת הצפר לא בתר" (שם ט-י).

וברש"י: "ויבתר אתם – חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) 'ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר' וגו' , ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) 'העוברים בין בתרי העגל', אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, הוא שלוחו של שכינה שהוא אש".

וצ"ע: גם כאן רש"י כותב, "ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה", ולמעשה רק הקב"ה עבר בין הבתרים, וכמו שכותב רש"י: "אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, הוא שלוחו של שכינה שהוא אש"?

ג. אלא נראה: ששני כריתות ברית אלו על ארץ ישראל, הם ברית אחת, שהתחילה אצל אברהם, ונגמרה אצל עם ישראל לפני הכניסה לארץ.

אצל אברהם אבינו הקב"ה כרת ברית לתת את ארץ ישראל, ולא הציב תנאים, דוקא עם ישמרו את התורה, ולכן אברהם לא עבר בין הבתרים, מצדו לא היתה שום התחייבות. והסיבה היא: כיון שהכריתת ברית היתה לתת לזרעו כמו שכתוב "ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת", לכן זרעו צריך להתחייב מצדו.

ולפני הכניסה לארץ ישראל, הקב"ה ביקש את ההתחייבות של הצד השני, של עם ישראל, שהם יקבלו על עצמם, שירושת ארץ ישראל, היא בתנאי שישמרו תורה ומצוות, ולכן כאן רק עם ישראל עברו בברית, ולא הקב"ה, הקב"ה כבר עבר בברית בימי אברהם, ושני הבריתות הם אחד.

ואם עם ישראל לא היו מוכנים לקבל את הברית עכשיו, הם לא היו מקבלים את ארץ ישראל. הקב"ה התחייב מצדו בזמן אברהם, בתנאי שעם ישראל יתחייבו מצדם בעוד ארבע מאות שנה לקבל את התנאים בירושת הארץ.

ולפי"ז מובן מדוע רש"י טורח להסביר את משמעות המלה "לעברך", שכוונתה "להיות עובר", ולא "להעבירך".

כיון שאם הברית הזאת, היא בלא קשר לברית של אברהם, אלא הקב"ה התחייב לתת את ארץ ישראל לעם ישראל, וההתחייבות הזאת כבר חלה, ועכשיו הקב"ה מבקש מעם ישראל שהם יסכימו לקבל את א"י אם תנאי מסוים, א"כ הברית היא חד צדדית, רק מצד עם ישראל, ורק הם צריכים לעבור, ולכן לא איכפת לי להסביר את הפסוק, ש"לעברך", הכוונה ל"להעבירך" בעל כרחם. ונאמר שהקב"ה כפה על עם ישראל לקבל את התנאי לירושת א"י, כמו "כפה עליהם הר כגיגית", במתן תורה.

אבל כיון שרש"י סבר שהברית היא דו צדדית, היא גמר הברית שהיתה בזמן אברהם אבינו, וישנם שני צדדים שמתחייבים אחד לשני, ושניהם עוברים בברית. לכן בהכרח כוונת ה"לעברך" היא "להיותך עובר", כדי שתעבור מבחירתך ולא בעל כרחך, כמו כל ברית בין שני אנשים, שאחד מתחייב לשני בתנאים מסוימים, ושניהם מסכימים לברית.

ואמר לי ר' אליעזר קונשטאט: שלפי זה אפשר להסביר את הפסוק: "ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת" (שמות לד ו).

ומובא בגמ': "אמר רב יהודה ברית כרותה לי"ג מדות (הללו שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם – רש"י) שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד י) 'הנה אנכי כורת ברית'" (ראש השנה יז:).

וגם כאן מוזכר רק שהקב"ה עבר בברית, ולא מוזכר שעם ישראל עברו בברית, כיון ש"ברית כרותה לי"ג מדות שאינם חוזרים ריקם", אפילו אם עם ישראל לא ראויים לכך.

ואע"פ שרש"י כותב: "שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם", מוכח שיש ברית גם מצד עם ישראל לחזור בתשובה, שזהו "בתפלת תעניתם", אעפ"כ הלשון "ברית כרותה לי"ג מדות", משמעו שאע"פ שיש מצבים שעם ישראל לא ראויים להענות גם ע"י התשובה, אעפ"כ "ברית כרותה", שתפילתם תשמע, ולעניין זה הברית היא רק מצד הקב"ה ולא מצד עם ישראל.

ולכן כתוב לשון "ויעבר" רק על הקב"ה, ולא על עם ישראל.