אסרו חג השבועות ● כל הפרטים

כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן

כל העושה איסור (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה דהיינו שמרבה קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג ועושהו טפל לחג מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים (ופי' בהמות עבות ושמינות) עד קרנות המזבח לפיכך נוהגין במדינות אלו להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים ואין מתענין אפילו חתן וכלה ביום חופתם...

(שו"ע אדה"ז תכט, יז)

נוהגים להוסיף ביום זה מעט באכילה ושתיה, ועל זה אמרו רז"ל : "כל העושה איסור (=אגודה) לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן" שנאמר "איסרו חג בעבותים (פי' בהמות עבות ושמינות) עד קרנות המזבח" .

נוהגים לקיים "כינוס תורה" באיסרו חג כנהוג לאחר יו"ט, בפרט לאחר חג השבועות .

יום טבוח

איסרו חג של שבועות נקרא גם בשם "יום טבוח" – על שם ריבוי הקורבנות שהיו מקריבים ביום זה, בזמן שבית המקדש קיים. כיון שביו"ט עצמו לא היו מקריבים את עולות הראיה והיו מקריבים אותם למחרת החג. וזה לשון אדמו"ר הזקן בשולחנו:

נעשה להם כמו יו"ט עצמו

במוצאי חג השבועות אסור להתענות מעיקר הדין לפי שהיה יום טבוח בזמן שבית המקדש קיים דהיינו שבו ביום היו מקריבין עולות ראיה שלא היו יכולין להקריב ביו"ט עצמו לפי שאין בהם שום צורך אוכל נפש ואין מחללין יום טוב בשבילם כיון שאפשר להקריבן אחר יו"ט שהעצרת יש לה תשלומין כל שבעה ואע"פ שזה הוא לדברי בית שמאי אבל לדברי בית הלל מותר להקריבן אף ביו"ט עצמו מכל מקום כיון שבדבר זה עשו ב"ה כדבריהם והרבה מישראל נהגו כמותם להקריבן אחר יו"ט ונעשה להם יום זה שהוא מוצאי יו"ט כמו יו"ט עצמו להאסר בו בהספד ותענית א"כ אף עתה משחרב בית המקדש לא הותרה ההספד והתענית בו ביום.

(שו"ע אדה"ז תצד, יט)

להוסיף בצדקה: ב"יום טבוח", "שבו ביום היו מקריבים עולות ראי' שלא היו יכולים להקריב ביו"ט עצמו" מממונו, צריך להוסיף על כל פנים בנתינת צדקה מממונו, בזמן הזה, שלא יכולים להקריב הקרבנות בפועל