הגמרא בבבא מציעא דף פד' עמוד א' מספרת שבעקבות ויכוח בין ר' יוחנן לריש לקיש ר' יוחנן נתן בו את עיניו עד שחלה ומת, למרות כל תחנוני אחותו שירחם עליו.

בתענית דף ט' עמוד א' מסופר שלאחר שנפטר ריש לקיש פגש ר' יוחנן בבנו של ריש לקיש שאף התווכח אתו בלימוד בחריפות שעוררה את התפעלותו של ר' יוחנן ומזכירה מאוד את אביו.

באותו רגע רצה ר' יוחנן להסתכל בו, אך אחותו מיד הכניסה את בנה הבייתה מחשש שמא יתן בו את עיניו ויהרגו.

חשבתי לומר שזה מה שגרם לר' יוחנן בהמשך הגמרא בבבא מציעא להשתגע עד שחבריו בקשו עליו רחמים ומת: עד שסוף-סוף מצא חברותא כלבבו-אין לו אפשרות ללמוד עמו! (אפשר גם להסביר בכך את צעקתו של ר' יוחנן:"היכא את בר לקישא"-שמתכוון לבנו של ריש לקיש שהיה חריף כמותו).

בעניין זה שאלני החכם רועי אברהם מיוחס חתנא דבי נשיאה: מדוע חכמים לא התפללו על ריש לקיש שיחיה במקום על ר' יוחנן שימות? הרי בעבודה זרה דף י' עמוד ב' כתוב ש"קטן שבכם יכול להחיות מתים"! ועוד שר' יוחנן החיה את רב כהנא ויכל להחיות את ריש לקיש באותו האופן!

עניתי לו שכאשר רב כהנא נפטר-זו לא בעיה של ר' יוחנן והוא לא מצטער מזה באופן אישי. אך כאשר ריש לקיש נפטר-זו כבר בעיה אישית שלו, שהרי אין לו חברותא ולכן מצד "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" כמבואר בברכות דף ה' עמוד ב' שר' יוחנן רפא את ר' אלעזר אך לא יכל לרפאות את עצמו-אין לו אפשרות להחיות את ריש לקיש.

אחר כך ראינו ב-"מגן גיבורים" ששואל שאלה זו ועונה שאת רב כהנא המית בטעות ולכן יכל להחיותו אך את ריש לקיש הרג על פי דין, שדבר נגדו שלא כראוי- ובאופן זה אין לו אפשרות להחיותו.