קיום המצוות שקשורות לאדמה וליבול האדמה – מוטל עלינו רק בארץ ישראל, מאז שנכבשה על-ידי אבותינו והתחלקה בין השבטים. כמו שנאמר, למשל, לגבי מצוות הביכורים: "והיה כי תבוא אל הארץ... וירִשתה וישבת בה – (רק אז) ולקחת מראשית כל פרי האדמה".

למעשה, גם אותן מצוות שאינן קשורות לאדמה וליבולה – עיקר קיומן בארץ ישראל. לכן כאשר היו בני ישראל במדבר, הם לא הקפידו לקיים מצוות מסוימות למרות שאינן קשורות לאדמה: מצוות קרבן פסח ומצוות ברית מילה (הפסח הוקרב במדבר רק פעם אחת במשך ארבעים שנה – מיד לאחר חנוכת המשכן, וברית-מילה נשמרה במדבר רק על-ידי שבט לוי. כל היתר פחדו מהסכנה שבטלטולי הדרך ורק למחרת הכניסה לארץ נימולו בהמוניהם על-ידי יהושע בן נון).

בדומה לימי הבראשית של עם ישראל – כך גם בימינו אלה. כשם שאז קיימו בני ישראל חלק מהתורה במדבר, אך ורק כהכנה לקראת הקיום העיקרי בארץ ישראל – כך גם כעת אנו מקיימים חלק מהמצוות בתקופת הגלות (כל אותן מצוות שניתן כיום לקיים), אך ורק כהכנה לקראת הקיום העיקרי והמושלם בגאולה השלמה, כאשר כל בני ישראל יגורו בארץ ישראל ובית-המקדש השלישי יעמוד על תלו.

אלא שאין לזלזל חלילה במעלתן של המצוות בתקופה זו של שלב ההכנה. כידוע, גם אבות האומה קיימו את כל מצוות התורה, למרות שעדיין לא ניתנה התורה – ובכך יצרו תהליך הכשרה רוחני שרק מכוחו יכולנו אנו, הבנים, לקבל את התורה. וכך גם כעת, אנו אכן לא מקיימים את המצוות ברמה מושלמת – אך רק בזכות קיום המצוות כעת נגיע, בקרוב ממש, אל קיומן המושלם בגאולה האמיתית והשלמה.