אחי יוסף לא ראו את יוסף כ"ב שנים, ובמשך זמן כה רב ודאי שינו את דעתם שיחס ליוסף והביעו חרטה מלאה למכירתו וכעת כאשר נגלה אליהם יוסף הם ודאי לא החזירו את עצמם 22 שנים אחורה וחזרו שוב לקנאות בו כמו בעבר. מהי בדיוק הנקודה בה חזרו האחים בתשובה, נקודה שגרמה להם לשנות את יחסם ליוסף שהרי בעבר קנאו בו על כתונת הפסים, על האהבה היתירה של יעקב אליו ועל חלומותיו. כעת לאחר שהם פוגשים ביוסף היה לאחיו במה לקנא בו שהרי הגיע לשלטון ושררה במצרים, על פיו ישק כל דבר ואף הם האחים נאלצו במשך כל אותו פרק זמן להיות כפופים לו ולהשתחוות לו כפי שניבא בחלומותיו בעבר.

ובכל זאת אחיו של יוסף לא מקנאים בו כעת, וננסה לעמוד על הנקודה היסודית בה הם חזרו בתשובה.

נוסיף את שאלתו של השפת אמת (שנת תרל"ו) על דברי יוסף לאחיו "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי...", במשט זה לכאורה הוסיף  יוסף לבייש את אחיו כאשר הזכיר את עניין המכירה וכיצד עשה זאת לאחיו?

מסביר השפת אמת שהאחים ראו והרגישו את מעלתו של יוסף, ויוסף לא ענה להם כך בכדי לביישם, אלא להיפך ענה להם שהגיע למדרגתו הזו בגללם והם הגורמים לכך על ידי מכירתם ואמנם הם לא נתביישו אלא להיפך, סר מהם הצער שהיה בליבם.

מקור הקנאה בעולם הוא כאשר האדם לא מגיע למדרגתו השלמה, מכיוון שכאשר אדם מבין שאין אדם שנמצא במעלה ובמדרגה גבוהה מחברו, אלא כל אחד שהגיע למדרגתו שם זהו ייעודו ושלמותו כפי שייעודו של חברו הוא במדרגה אחרת ואז אין כל מקום כלל לקנאה, שהרי כל אחד הגיע לשלמותו המיועדת לו. הקנאה מגיעה כאשר אדם לא מגיע למצבו השלם ואז מקנה בחברו שמימש את עצמו יותר ממנו.

בנקודה עמוקה זו חזרו האחים בתשובה, שהגיעו למצב של שלמות והבינו שגדולתו של יוסף היא שלמותו שלו ולכן אין להם במה לקנא בו כי זה מקומו המיועד לו. האחים חזרו בתשובה עוד לפני המפגש עם יוסף ואז היה להם צער מכיוון שחשבו ששלמותו של יוסף היה להיות גדול בבית אביהם יעקב, אך כעת כאשר ראו את יוסף במדרגתו ובצדקותו במצרים נסתלק מהם הצער שהבינו ששם מקומו ותפקידו ואף קנאה לא הייתה בהם עליו שהרי זה מקומו שלו ואין זו מדרגתם וייעודם על כן אין במה לקנא שהרי לכל אחד ייעוד אחר מן השמים.

קנאה מביאה אחריה גם מעשים שליליים. אך אם מבינים את הרעיון הזה וגם מפנימים ומיישמים את זה שלכל אחד יש חלק משלו בעולם, יש תפקיד, ייעוד ומדרגה הרי שלשם כל אחד צריך להוביל את עצמו ולהתעורר לכך ואין כל מקום כלל לקנאה באחר.