למה ויהי?? (3 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי zeev148, 17/10/2014
"ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור"
במסכת מגילה דף י' עמוד ב' כתיב "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער".
בתורת החסידות של חב"ד שמעתי ששואלים, לשם מה ברא אלוהים את האור כבר ביום הראשון, כשאינו משמש שום נברא הזקוק לו. ועונים שהיות ועולם - מלשון העלם, והתכלית בו לחפש ולמצוא למרות ההעלמה את אור- ה', לפיכך נברא תחילה האור, שמציאתו היא תכלית הנבראים
לאור שתי מימרות אלה קשה יותר להבין מדוע פותחת התורה בלשון צער על בריאת האור.
ונראה לי לפרש ע"פ המורגש בחוש:
מצד הבורא, שהוא עצם הטוב, מקור הברכה, הטובה, הרחמים, החסד, השלום. שעליו נאמר "עוז וחדווה במקומו" ושאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה - אכן אין הצדק לתחושת צער כלשהי.
אלא שהבורא "אמפתי" ומתקיים בו "בכל צרתם לו צר". [ולפרוש הרב ארוש, צר לו על שלהם צר, כי הוא "יודע" שכל מעשיו לטובה, והכל טוב תמיד, לכן הוא "בצער גדול" כי הוא המקום ב"ה - הוא מקומו של עולם, ומהווה הכל, וברגע שאנו בצער, אנו כופים תחושה זו גם עליו - דבר הנקרא בחסידות "גלות השכינה"].
לפיכך לשון צער אכן שייכת, לא מצד שבאמת-לאמיתה, הרגשת הצער, מוצדקת. אלא מפני שהנבראים - כל עוד לא זכו לשלמות-האמונה, לשמחה תמידית, לדבקות מתמדת בבורא בכל מחשבה, דיבור ומעשה - עדין נוטים להאמין לטיפשות-שבלבבם, להסתפק בהיות הבורא "טוב לכל תמיד", להאמין למראה עיניהם והבנת לבם, להאמין ביתר תמימות לפחדים התכופים שמתעוררים בהם...
לכן עד שזוכים "לעמוד בניסיון" - וכל יום ויום רצופים ב"אין-סוף" ניסיונות "קטנים" באמונה - ולראות את האור, אור האמונה-הזכה-והתמימה, אור החסד- והרחמים הא"ס של הבורא - חווים המון צער (מי פחות, מי יותר).
וע"פ התפיסה שדוגלת ב"דיברה התורה בלשון בני-אדם" אכן ראוי לכתוב "ויהי אור".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (3)
באופן דומה מסביר הרב ארוש את הסדר "ויהי ערב ויהי בוקר" - שבתחילה הערב אפל - ומצריך אמונה שלמה כדי לא להתפחד מההעלם וההסתר, ובנקוף השעות מתבררת הראות עד שבאמצע היום רואים נכוחה שהכל טוב כתמיד.