בפרשתנו מברך הקב"ה את "אברהם אבינו"

״ושמתי את זרעך כעפר הארץ".

אמרו חז״ל: עם ישראל נמשלו "לעפר",

מפני שבתחילה ניראה כי ״אומות העולם״ דורכים עלינו כמו שדורכים על "העפר", אך עלינו לזכור כי לבסוף העפר הוא המכסה את כ-ו-ל-ם!

וזוהי הברכה הגדולה שתתקיים ב״ה לעתיד לבוא.

ומסופר על בחור יהודי צעיר שהצליח בלימודיו "באוניברסיטה בגרמניה". אך הקידום שלו הותנה "בהמרת דתו".

מה עשה? הלך והתייעץ עם הרב: האם מותר לו רק ״למראית העין״ שהכומר יזה עליו כמה טיפות של מים,,,

אך בליבו כמובן שישאר יהודי "טהור" לעד...? השיבו הרב בחכמה ואמר לו: הרי ידוע לך שעם ישראל נמשלו "לעפר הארץ".

והמציאות מוכיחה כי כששופכים אפי' קצת מים על העפר הרי הוא הופך מיד לבוץ...

ולכן לא כדאי לך להיכנס לבוץ הזה...