chiddush logo

ליקוטי - אור - בפרשה - ויגש תשע"ה

נכתב על ידי עצה בפרשה, 25/12/2014

 בס"ד                                                 ערש"ק                                                                      ד'  בטבת  תשע"ה

 

                      ליקוטי - אור - בפרשה - ויגש

 

  " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ

   כְּפַרְעֹה   "(מד, יח)

 

בפרשה זו מתגלה יוסף לשבטים. ולעניות דעתי, מדובר באחת הפרשיות המרתקות במקרא, כאשר השיא שלה מגיע

למפגש בין אחד עשר השבטים ליוסף אחיהם בעוד שהוא יודע את זהותם אבל הם לא מזהים את פניו!. על כן נראה לי

להקדים קצת את הרקע תוך שזירה של המדרשים המתארים בצורה מרתקת את המתח טרם המפגש הטעון ביניהם.

והנה, לאחר שבע שנות השֹבע החלו שבע שנות הרעב, בדיוק כפי שיוסף פתר לפרעה את החלומות. לכן, יעקב אבינו

ע"ה מבקש מעשרה בניו היינו זולת בנימין, שירדו למצרים כי הרעב גדול בארץ כי שם אפשר לקנות ולסחור אוכל על

מנת להתקיים. והכרח לא יגונה, והם אכן יורדים לשבור(=לקנות) אוכל היינו משר האוצר של מצרים שעל פיו יישק

דבר הלא הוא אחיהם - יוסף הצדיק!.

 

וראו, הפלא ופלא עד כמה הקדוש ברוך הוא מדויק ואין מקרה בעולם, חלילה, כי הכול בהשגחה עליונה שהרי עברו

להם מעל עשרים שנה מעת חלומותיו של יוסף ומכירתו לישמעאלים ועד המפגש הטעון בינו לבין אחיו בו מתגלָה

האמת בפני אחיו אשר חיו בכל אותה תקופה ברגשות אשם כבדות על מעשיהם. וזה שאמרו חז"ל(ברכות נה)לעולם

יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב, היינו זה הטעם והסיבה שאחיו היו צריכים לבוא לשבור מעט אוכל בשביל שיתגשמו

חלומותיו של יוסף, וממלא יכירו אחיו בעוונם בגין מכירתו.

 

אך כל זה לא קורה עד שיוסף הצדיק מצליח בחכמתו לגרום לשבטים להוריד למצרים גם את בנימין שהרי ע"י שאסר

את שמעון(מפני שהוא דחפו לבור) היו חייבים לחזור לקחתו, כמובא במדרש(תנחומא ד): אמר יוסף לאותן גיבורים(של

פרעה): הכניסו את זה בבית האסורים ותנו כבלים ברגליו, כיוון שקרבו אצלו - צווח בהן! ששמעו קולו נפלו על פניהם

ונשתברו שיניהם, והיה מנשה בן יוסף יושב לפניהם. אמר לו אביו: קום אתה, מיד קם מנשה והכהו מכה אחת הכניסו

בבית האסורים ונתן עליו כבל. אמר שמעון לאחיו: אתם אומרים מכה של מצרים הוא - זה אינה אלא של בית אבא!,

כיוון שראו אחי יוסף כך וכו', נפלה אימה עליהם והלכו אצל אביהם, עד שהביאו את בנימין והעמידוהו לפני יוסף, ע"ש.

וכאשר שבו למצרים לשבור אוכל דרש ממנשה בנו שיחביא באמתחתו של הקטן היינו של בנימין את גביע כסף בשביל

שהוא ייתפס ויהיה לו כביכול עבד לעולם, שנאמר(בראשית מד, יז)"האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד".

ועקב שיהודה היה ערב ליעקב בעבור בנימין, שנאמר(שם מג, ט)"אנוכי אערבנו", בכך הוא נקשר בקשר חזק להיות

מנודה בשתי עולמות וכו'(יל"ש סימן קנא:). ולפיכך, המתח ששרר בין יוסף לאחיו הלך ויתעצם, ובפרט עם יהודה כנ"ל. 

 

ומכיוון שהמתח בשיאו, נגלול קצת ממדרשי חז"ל המרתקים המתארים להפליא את הדו שיח בין יהודה ליוסף: אמר

לו יהודה: מתחילה בעלילה באת עלינו וכו', אמר לו יוסף: יהודה! למה אתה דברן מכל אחיך? ואני רואה בגביע שיש

באחיך גדולים ממך! אמר לו יהודה: כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות, שערבתי אותו. אמר לו יוסף: מפני מה לא

ערבת את אחיך(=יוסף) כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף וציערת את אביך הזקן, ואמרת לו: 'טרף טורף

יוסף' והוא לא חטא לך! אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך: הלך החבל אחר הדלי. כיוון ששמע יהודה כך, צעק

ובכה בקול גדול ובמר נפש, אמר: כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי? מיד אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה

שווקים יש במצרים? קפץ וחזר, אמר לו: שנים עשר. אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא

נשאיר בהם איש, אמר לו יוסף: אין לך דין שקר כמכירת אחיכם. אמר לו יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים

שבמצרים בדם, אמר לו יוסף: צָבָעִים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת אחיכם בדם  וכו',(תנחומא ה). ועוד דרשו חז"ל

רבה(פצ"ג, ב, ז, ח): 'כי הנה המלכים'(תהילים מח:) זה יהודה ויוסף, 'עברו יחדיו' זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא

עברה על זה, 'רעדה אחזתם שם', אלו השבטים שאמרו: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה אכפת לנו! כיוון שראו

(אחיו של) יהודה שכעס, אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ, ועשו אותה תלמים תלמים וכו', באותה שעה נתמלא

חמה על יוסף, כיוון שראה יוסף סימנין של יהודה - שתי דמעות זולגות דם, מיד נזדעזע ונבהל, אמר: אוי לי! שמא

יהרגני!

 

ומכאן, עולות ומתבקשות עיקר השאלות: האם בשביל הגשמת החלומות כנ"ל היה כדאי ליוסף להכניס עצמו במקום

סכנה ולסכן את חייו, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר צג, ט): לא עשה יוסף כשורה, שאִלו בעטו בו אחד מהם - מיד היה מת!

שהרי ידוע שהתורה מצוה אותנו "ונשמרתם מאד לנַפְשֹׁתיכם"(דברים ד, טו:). ואם כך, מה היית תכלית של כל עלילת

הדברים הנ"ל?. וכן, מה הטעם שרק יהודה ניגש היינו התקרב ליוסף ממש יותר משאר השבטים, ולא רק זאת אלא

שהחל להאריך בדברים ובחר לפרט אחת לאחת שוב את כול הסיפור בין יוסף והאחים. ועוד, יש להבין למה נאמר

בפסוק 'אליו' היינו בלשון נסתר כאשר ברור שמדובר ביוסף, ומה הטעם למילים 'בי אדנ'י' שלכאורה  הם נראות

כיתרות שהרי אם יהודה ניגש ומתקרב ליוסף אזי פשוט שהוא מדבר אליו יותר מאשר לאחר.

 

ונראה להסביר בסייעתא דשמיא, דידוע שיש צדיקים שעבודת ה' שלהם שונה זו מזו, היינו חלקם מורה הלכה, חלקם

מעבירים מוסר לעם, וכן על זה הדרך. אך יש צדיקים מעטים מאוד מאוד שתפקידם תיקון לשורש נשמתו של האדם,

כפי שמובא בכתבי האר"י ז"ל הקדוש שהיה קורא במצחו של האדם זכיות ועברות שחישב והיה נותן לכל אחד ואחד

תיקון כפי הבחירה המיוחדת או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדם הראשון(עץ החיים).

 

ועוד, יש להקדים את דבריו הקדושים של רבנו מרן האביר יעקב אבוחצירא זצק"ל בספרו הטהור "מחשוף הלבן":

וזהו הרמז בפסוק: "ויגש אליו יהודה", רומז לבעל תשובה המתקרב וניגש לפני הקדוש ברוך הוא ומודה על עוונותיו,

ומקבל עליו לא לשוב עוד לחטוא. דראשי תיבות: "ויגש אליו יהודה ויאמר בי א-דני" גימטרייה כ"ו(=26) הוא שם

הוי"ה(=26) ברוך הוא, 'ויגש אליו יהודה' - הוא המתוודה על עונותיו ורוצה לעוזבם, 'ויאמר בי אדֹנִ'י' מבקש מהקדוש

ברוך הוא שימחל לו על מה שעבר, ויעזרו על להבא שלא לחטוא, עכד"ק. וכן כתב הרמב"ם(הלכות תשובה פ"א, א): כל

המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב

מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא וכו' - זה וידוי דברים, ווידוי זה מצות עשה. כיצד מתוודה? אומר אנא

ה' חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה וכו', וכל

המרבה להתוודות ולהאריך בעניין זה - הרי זה משובח.

 

וזה שכתוב: 'ויגש אליו יהודה' – ותרגם אונקלוס 'וּקְרֵיב לְוָתֵיהּ' היינו רצה לרמוז שיהודה התקרב וניגש לפני השם

יתברך לעשות תשובה, כמו שכתבנו לעיל, כי אמר לעצמו שלפני שהוא יוצא למלחמה ביוסף ובמצרים והתוצאה אולי

תהיה בלתי הפיכה ראוי לעשות תשובה על ידי וידוי דברים בגין עוון המכירה של יוסף שהרי בו היה תלוי הדבר, כמו

שדרשו חז"ל(תנחומא ט): שבשעה שאמר להם: לכו ונמכרנו, אם אמר להם: לכו ונחזירנו היו שומעין לו(=ליהודה) וכו'.

וזה שכתוב: 'בי אדנ'י' היינו יהודה התחיל להתוודות ולומר וידוי דברים כי 'בי' רומז בראשי תיבות על בנימין יוסף,    

וכן על י"ב השבטים, ואילו 'אד-נִי' רמז לשם אדנות(='אד-נָ-י') היינו מבקש מה' יתברך שימחל לו על מה שהיה עם

יוסף כנ"ל כי הוא עזב את החטא ולעולם אינו יחזור על כך, ואף יותר מזה היינו שהוא מוכן למסור נפש על בנימין

כדי להראות שהוא שומר על דין הערבות שצריכה להיות בין י"ב שבטי י-ה כנ"ל, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר צ"ג, ט): לומר,

ראו איך הוא(=יהודה) נותן נפשו על בניה של רחל וכו', ע"ש. ועל פי זה אפשר להבין למה האריך בדבריו וחזר על

כל עניין המכירה שוב לפני יוסף וממלא לפני ה' יתברך - כי כל המרבה להתוודות הרי זה משובח.

 

וזה בבחינת: 'תשובת המשקל' היינו בדבר שאדם חטא באותו דבר יתקן בחינת מידה כנגד מידה, למשל בעוון גזל

ישיב הגזלה, בעוון פגם הטהרה - יקפיד ביותר לשמור על טהרת הבית קלה כבחמורה, בעוון חילול שבת - יתחזק

וילמד הלכות שבת, בעוון עשיית מחלוקת חלילה - ירבה שלום, וכן על זה הדרך. והוא רחום יכפר עוון. ונראה לומר

אולי שיוסף הצדיק הכניס עצמו במקום סכנה בעבור להציל את יהודה מעוון החטא על ידי שיעשה תשובת המשקל

כנ"ל. כי יוסף הוא תלמיד חכם, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר צג, ז)"החכמה תעוז לחכם" וגו'(קהלת ז:) כנגד מי אמר שלמה

המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, היינו שחכמתו נובעת מיראתו, בחינת(תהילים קיא)"ראשית חכמה

יראת ה'", והיא שסייעתו כנגד יהודה, כמו שדרשו(שם): באותה שעה, אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה

נשלפת לו, אמר יהודה: ודאי זה ירא שמים!.

 

ועוד ידוע, שיוסף נקרא צדיק יסוד עולם היינו שכמו שהיסוד אינו זז כאשר יש רוח סערה בחוץ כך הצדיק שהוא

בחינת יסוד יודע לעמוד בחכמתו כנ"ל במצבים של סכנה מבלי לסכן את נפשו. ולכן, התפקיד העיקרי של צדיק

יסוד עולם הוא להציל את הנשמה מעוון החטא, ואם חטאה יש  להביאה לתיקון הסופי כמובא בספרים הקדושים,

כאמור. ועל כן, שיוסף ראה שהמטרה הושגה וישנה אחדות ודין הערבות הדדית בין האחים בעבור למסור נפש

על בנימין, ובחכמתו ראה כי הסכנה קרובה לבוא עליו, מיד התוודע לאחיו, שנאמר(בראשית מה, א)"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף

לְהִתְאַפֵּק", ודרשו חז"ל(בר"ר צג, ח): אמר להם יוסף: לא כך אמרתם, שאחיו של זה מת, אני אקראנו ויבוא אצלכם,

והיה קורא: יוסף בן יעקב, בוא אצלי! יוסף בן יעקב, בוא אצלי! וכו'. והחליט להתגלות לאחיו, שנאמר(בראשית מה, ג):

"ויאמר יוסף אל אחיו - אני יוסף! העוד אבי חי"

 

והטעם שאמר 'אליו' בלשון נסתר רצה לרמוז שכאשר יהודי שהוא מלשון יהודה, כנודע, רוצה לחזור בתשובה הוא

צריך ללכת לתלמיד חכם שהוא צדיק אמת בחינת יוסף הצדיק כנ"ל, כי יוסף הוא צדיק אמת כי יש לו את הבחינה

של אביו יעקב כידוע, שהיה אוחז במידת האמת, כמו שכתוב(מיכה ז, כ)"תתן אמת ליעקב". ועל מנת שתשובתו

תהיה כראוי יש לו ללכת בדרכי יהודה שאודה על האמת, כמו שכתוב עם מעשה תמר(בראשית לח, כו)'צדקה ממני'

היינו אודה שהיא צודקת ובזכות כך זכה שיצאו ממנו מלכים. וכן כפי שאודה והתוודה לפני יוסף וממילא גם לפני

ה' יתברך כנ"ל. ולא בכדי פרשה זו יוצאת לרוב בשבוע שחל 'וזאת חנוכת המזבח' כי מובא בספרים הקדושים

שזה יום החתימה האחרון של יום כיפור, היינו שקיימת עוד אפשרות למי שטרם עשה תשובה שיבחר לעשות

תשובה בזאת חנוכה. יהי רצון מלפניו יתברך שנזכה להתקרב לחכמי וצדיקי אמת, שנעשה תשובה, ואם נחטא

חס ושלום, מיד נעשה תשובת המשקל כנ"ל. וה' הטוב יכפר בעדנו ובעד כל עמו ישראל. וע"י כך נחיש את הגאולה

ברחמים גדולים ונזכה לראות את 'וזאת חנוכת המזבח', היינו שייבנה בית מקדשנו ותפארתנו לנצח נצחים, אכי"ר.  

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

 

עיקר התיקון של כל העוונות הוא על יד הצדיק האמת. ומי שרוצה לזכות לאחרית טוב לנצח, צריך להשתדל בכול

כוחו להתקרב לצדיקי אמת ותלמידיהם, ויספר לפני הצדיק כל לבו, היינו וידוי דברים, ועל ידי זה מוחלים לו כל

עוונותיו; כי עוונותיו של האדם חקוקין על עצמותיו, כי כל עברה יש לה צירוף אותיות, וכשעובר איזה עברה, אזי

נחקק צרוף רע על עצמותיו כפי אותיות הלאו שעבר, וע"י זה מכניס בחינת הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך

הטומאה, וע"י זה מביא מלכות דקדושא לתוך גלות דסטרא אחרא, וזה הצֵרוף הרע שנחקק בעצמותיו נוקם בו;

וע"י וידוי דברים לפני התלמיד חכם יוצאים מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם ונתתקן הכול( סימן תשובה,

אות א).

 

 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"לנלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"הנלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"לנלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                         ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה ז"לנלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה