"וירא יוסף לאפרים בני שלשים" (נ, כג)

אפרים ומנשה נולדו כשיוסף היה בין גיל  30 לגיל 37, שהרי הם נולדו "בטרם תבוא שנת הרעב" (מא, נ), ויוסף היה בן 30 כשהתחילו שנות השבע (לעיל מא, מו). אם כן, כשנפטר יוסף בגיל 110, אפרים ומנשה היו כבני 80. אם כן, מה החידוש בכך ש"וירא יוסף לאפרים בני שלשים"? הרי זה לא דבר יוצא דופן, שיהיו לאדם נינים בגיל שמונים.

נראה שהתורה כותבת זאת כניגוד למה שהיה אצל אבותיו של יוסף. אברהם לא זכה שנכדיו וניניו יהיו בריאים ושלמים וחיים במקום מגוריו, שהרי יעקב ברח מביתו. אצל יצחק, שנים רבות בנו יעקב ונכדו יוסף היו נעדרים. ליעקב היו חיים של יגון ובריחה, ויוסף נעדר תקופה ארוכה. דווקא יוסף עצמו, אף שבצעירותו סבל, הייתה לו שלווה ברוב ימיו, והוא ראה 'בני שלשים' בריאים ושלמים בביתו, חיים במחיצתו. לכן התורה מדגישה זאת.