chiddush logo

תקנת הפורים

נכתב על ידי רזיאל, 20/5/2015

 לקים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמישה עשר, יש לרמוז כי י"ד על כס י"ה, ורוב העולם קורין בי"ד על שם כי י"ד... וירושלם קורין בט"ו שנקראת כסא... והרמז על כ"ס י"ה.        החיד"א, נחל אשכול


מבוא


הבנת פירוש הכתוב במגילה מבהירה את התהליכים ההיסטוריים המתוארים במגילת אסתר ונותנת הסבר לתקנה המיוחדת של ימי הפורים. הבנת כל שלבי התגבשות התקנה מאפשרת לברר: מהם הימים שהיה ראוי לכאורה לקובעם? אלו מחלוקות התעוררו במהלך גיבוש התקנה וגדריה? מדוע קבעו דווקא את י"ד וט"ו? האם המוקפים שייכים באופן עצמי ליום ט"ו כפי שהפרזים שייכים באופן עצמי לי"ד, או שאין שייכות עצמית היסטורית בין המוקפים ליום ט"ו? ומהי חלקה של ארץ ישראל בנס זה?

ואף שאין הרבה השלכות הלכתיות לעניין זה, נראה שראוי להתבונן בו על מנת להבין את גודל הנס עד כמה שאפשר כדי שנוכל להרבות בשמחה ובהודאה, שהרי זאת היא מגמת תשועת ישראל בכל דור ודור "להודיע שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך[1]".


המיוחדות שבתקנת הפורים


לגבי קביעת ימים נפרדים לפרזים ולמוקפים כותב הרמב"ן[2] שהוא תמה מאד מדוע עשו את ישראל אגודות אגודות במצווה זו, לקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים[3]. ועוד היכן מצינו בתורה חלוקה בכך, ואדרבה, התורה אמרה "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם". וא"כ איך תקנו זאת רבנן, והרי  כל תקנותיהם הם כעין דאורייתא.


ההסבר הראשון ברמב"ן ודחייתו

בתירוץ הראשון מסביר הרמב"ן שקבעו ליום ט"ו את שושן והכרכים המוקפים שנקבעו עמה, בשל היותם מקומות נכבדים, לפי שנעשה הנס בשושן בי"ד ו"נוח" שלהם היה בט"ו, ושאר כל עיירות שהיה הנס שלהן בי"ג ו"נוח" שלהן בי"ד קבעוהו ביום שלהן שהתחילו. כדרך שאירע להם כך קבעו אותו.

אך הרמב"ן דחה הסבר זה וכתב: ואין טעם זה מתוק בעיני, דלפ"ז היה ראוי לקבוע גם בשושן את יום י"ד, שגם בו עיקר הנס היה בי"ג, או לקבוע בו את יום י"ד וט"ו הואיל ונעשה בהם נס. וכשעיינתי בכתובים נתיישב לי העניין יפה[4]. עכ"ל.


ההסבר השני ברמב"ן

בהסבר השני מונה הרמב"ן ארבעה שלבים בהתפתחות התקנה:

 

שלב א' - שנת הנס

ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר ויהרגו בשושן שלוש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם. ושאר היהודים אשר במדינות המלך אחשורוש נקהלו ועמוד על נפשם ונוח מאויבהם והרוג בשנאיהם חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם. ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה. והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמישה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה.

הרמב"ן מבאר שפסוקים אלו מתארים את חג הפורים כפי שנחגג בשנת הנס בלבד[5].

 

שלב ב' - תקנת הפרזים

על כן היהודים הפרזים הישבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. 

הסברי הראשונים

כאן הפסוק מביא נימוק: "על כן..." ומוזכרים בו רק הפרזים. המפרשים מסבירים מה בה הכתוב לנמק, וכן מדוע אין אנשי שושן או המוקפים מוזכרים. ויש בזה שלושה פירושים יסודיים:

1) שיטת הרמב"ן -רק הפרזים נהגו את הפורים בשנה שאחרי הנס ועשו משתה שמחה ויו"ט, והכתוב מנמק מדוע רק הם נהגו בכך.

2) שיטת הר"ן - הפרזים והמוקפים כאחד נהגו שמחה משתה ויו"ט והכתוב מנמק מדוע חלקו את תקנת ימי הפורים לימים נפרדים לפרזים ולמוקפים.

3) שיטה נוספת במפרשים - הפרזים והמוקפים עשו ימי משתה ושמחה. והכתוב מסביר שהוסיפו הפרזים לנהוג ג"כ יו"ט, לפי שראו שאף בני שושן נהגו יום משתה ושמחה.

א. שיטת הרמב"ן

 רק הפרזים נהגו שמחה ומשתה ויו"ט, אך לא המוקפים. רק אנשי הפרזים שלא היו מוגנים ע"י חומה והיו בסכנה הגדולה ביותר שמא יעלו עליהם אויביהם[6], הם שעמדו מעצמם והחלו לנהוג לעשות את יום י"ד יום שמחה ומשתה ויו"ט. ולכן אנשי המוקפים אינם מוזכרים בשלב זה כלל. ומתבאר ע"פ הרמב"ן שהמוקפים לא חששו  מאויבים בתוך חומות העיר לפי שרוב ישראל ועיקר המוקפים היו בא"י ושם לא היו אויביהם בעריהם[7]. 

ב. שיטת הר"ן

מה שאמר הכתוב: "על כן היהודים הפרזים  וכו' עושים וכו'" אין כוונתו שהפרזים עשו ולא המוקפים, שהרי היושבים בעיירות המוקפות חומה לא יכלו לבטוח בחוזק חומתם, שהרי אויביהם היו בתוכם עימהם[8]. ולכן גם המוקפים עשו בשנים הבאות משתה ויו"ט. אלא בא הכתוב לתת טעם - למה חלקו מרדכי ובית דינו בין הפרזים למוקפים[9] - שכן היהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים היושבים בשושן נחו בימים שונים, ועשו כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה. לכן, כשקבעו עליהם יו"ט לדורות, קבעו לכל מקום - ליום שנחו בו[10], והשוו את כל הערים המוקפות חומה לשושן שגם היא הייתה מוקפת חומה מפני שבה היה עיקר הנס.

ונמצא שלרמב"ן הכתוב מתאר את השלב השני בגיבוש התקנה אך לר"ן אין כאן שלב נוסף אלא הסבר לתקנת חכמים בשלב הבא. כלומר, לשיטת הר"ן המוקפים עושים את ט"ו כנספחים לשושן, בלא קשר עצמי ומהותי ליום זה דווקא, ועיקר חלוקת המצווה לשני ימים, לפרזים ולמוקפים, נובעת מדמיון המוקפים לשושן[11].

ויש  להסביר, בהתאם לדברי הר"ן, מהו הטעם לסיפוחם של המוקפים לשושן:

1.           היו צריכים לקבוע ביטוי מיוחד לנס הגדול שהיה בשושן

כשקבעו עליהם יו"ט לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו. אך  רצו לעשות זכר מיוחד בכל העולם  לנס הגדול שנעשה בשושן. שם  אף לאחר הרגו באויביהם יומיים הייתה להם מנוחה ביום ט"ו ולא נקמו בהם האויבים[12], ושם היו גדולי העמלקים ושריהם[13]. ולכן תקנו שכל עיר המוקפת חומה כשושן יקראו בט"ו.

2.           היו צריכים לקבוע ביטוי נצחי ומשמעותי לנס שהיה בשושן

3.            הוצרכו לעשות שכל כרך המוקף חומה מימות יהושע בן נון יהיה ג"כ כמו שושן ע"מ לקבוע זכר נצחי לנס. וכך לא יתבטל הזיכרון לנס שושן עם חורבנה של העיר שושן[14] וחסרון הישוב היהודי בה . ועוד שאין די שיהיה זה בשושן בלבד, כי אין חשיבות  בעיר אחת [15], ולכך צרפו אליה את המוקפים לפי שהם מקומות נכבדים[16].

 ג. שיטה נוספת במפרשים

אפשר שבערי הפרזים, שם  הייתה סכנה גדולה יותר מאשר בשושן, הוסיפו לעשות יו"ט  להורות על רוב שמחתם, ואילו  בשושן עשו ימי משתה ושמחה אך לא עשו יו"ט[17]. בשושן הרגישו היהודים יותר בטוחים, לפי שחשבו כי בהיותם קרובים למלכות לא יכלו האויבים לעמוד כנגדם. בעוד שבערים הרחוקות לא התייראו הגויים כ"כ ממרדכי כמו שהתייראו בשושן[18]. ולפ"ז, לא מחמת חשיבותה של שושן חלקו בין פרזים למוקפים, אלא לפי שרצו לעשות שני ימים לפורים, כדרך שהיה בשנת הנס, היו צריכים לחלק בין שושן לשאר עיירות[19]. וקבעו את המוקפים בט"ו כדי לתת ביטוי נצחי ומשמעותי לכל אחד משני הימים. או שעשו זאת בשביל כבודה של א"י[20].

נמצא שלרמב"ן עיקר הנס היה בפרזים הבלתי מוגנים בחומה. אך לר"ן, אדרבה, עיקר הנס היה בשושן.ולפי' הנוסף עיקר הנס היה בכל שאר הערים חוץ משושן. 

הוכחת הרמב"ן ודחית ההוכחה ע"י הר"ן

ביסוד החלוקה העקרונית בין פרזים למוקפים מובא בגמ'[21] "מאי פרזים ומאי מוקפים דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו... או דילמא משום דהני מיגנו והני לא מיגנו", ונפקא מינא לענין טבריה שמוגנת ע"י חומה וים, אך מגולה מצד הים. ומדייק מכאן הרמב"ן שטעם התקנה הוא משום שיש  למוקפים הצלה שמוגנים בחומתם ונעלמים על ידה מאויביהם[22]. 

הר"ן דחה  הוכחה זו. והסביר, שמה שהתלבטה הגמ' אם משום דמיגניא או דמיכסיא,  היינו לומר שכיוון שבאו לדמות לשושן כל העיירות הדומות אליה, מפני שבה היה עיקר  הנס, נסתפקו מהו עיקר החילוק בין המוקפות כשושן לשאינן מוקפות. כלומר, האם דומות המוקפות לשושן מצד היותם מוגנים או מוסתרים. 

 

שלב ג' - האיגרת הראשונה של מרדכי

 ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים. לקים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה. כימים אשר נחו בהם היהודים והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.  


הצורך במכתבו של מרדכי

 מספר טעמים נאמרו בצורך שראה מרדכי לשלוח ספרים:

1.           מרדכי מתקן תקנה למוקפים שלא קבלוהו מעצמן

מפרש הרמב"ן:   אחר זמן[23], לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך  מן התורה[24], עמדו מרדכי ובית דינו וראו את דבריהם של פרזים שראוי הנס לעשות לו זכר לדורות וקבעו אותו על כל ישראל מפני שכולן היו בסכנה, ולא כמו שחשבו הרחוקים משושן ומא"י שלא היה המן וסיעתו באים עליהם. וראו שראוי להקדים פרזים למוקפים מפני שהיה ניסם גדול ושהם התחילו במצווה תחילה לעשות להם לבדם יו"ט. ולכן קבעו יו"ט מיוחד לפרזים ביומן וקבעו למוקפים ביום מנוחתם של שושן. "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי עליהם", כלומר, היהודים קבלו את מה שהחלו הפרזים לעשות מעצמן כפי שציוה מרדכי לכולם לעשות כן, כי הגזירה הייתה על כולם, כמפורש "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם וכו'". 

נמצא שבשלב זה מרדכי הרחיב את התקנה, שתהיה גם על המוקפים שלא קבלוהו מעצמן ולא היו מודעים לסכנה. ורק  לאחר שכתב מרדכי אליהם את כל הדברים באריכות וסיפר להם שהאגרות הראשונות לא נתבטלו, ושגם הם היו באותה סכנה[25], רק אז נפקחו עיניהם לראות כי גם עליהם לחוג זיכרון יום הנס[26]. וידעו ע"פ מכתב מרדכי שדווקא יום מנוחתם הוכרע להיות יום זיכרון הנס[27].

2.           מרדכי מחדש למוקפים למה דינם כבני שושן

בני הכרכים לא ידעו מפני מה יקראו בט"ו, מאחר ונחו בי"ד. וכתב להם מרדכי שבני שושן נחו בט"ו ועליהם לנהוג כמותם[28].

3.           אגרת מרדכי נועדה להוסיף על מצות היום

כל היהודים קבלו משתה ושמחה, ומרדכי שלח עליהם לקבל משלוח מנות ומתנות לאביונים[29]. ושאין ביום זה איסור עשית מלאכה[30].

 

 הסבר עניין חלוקת הכבוד לא"י

מעלת א"י באה לידי ביטוי בתקנת הפורים. בתחילת מסכת מגילה[31] מבואר שיש מחלוקת תנאים בדבר קביעת הזמן להגדרת המוקפים. לדעת ר' יהושע בן קרחה כרכים המוקפים חומה מימות אחשורוש קוראים בט"ו, אך לתנא של המשנה במגילה, וכן להלכה,  ה"מוקפים" הם הערים המוקפות מימות יהושע בן נון.ויש לברר מדוע לא מחלקים בין הפרזים והמוקפים שבימי אחשורוש. הדבר מוסבר בירושלמי[32]:

אמר ר' סימון בשם ר"י בן לוי חלקו כבוד לא"י[33], שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בחמישה עשר.

 

 יש מספר פירושים לתפקיד חלוקת הכבוד לא"י במהלך גיבוש תקנת הפורים:

 

הסבר הרמב"ן - שני שלבים בדבר:

א. בתחילה הייתה הבחנה בין פרזים למוקפים מתקופת אחשורוש.

ב. העבירו את ההבחנה לתקופת יהושע בן נון, לכבודה של א"י. לפי שעיקר הנס היה לבני א"י[34], כי בזמן הנס כבר נפקדו ישראל ועלו רובם לארץ ברשיון כורש ונתיישבו בעריהם. והיו בארץ  אנשי הכנסת הגדולה עם רוב ישראל, ורק מעטים מהיהודים עלו עם עזרא. והייתה הארץ חרבה שעדין לא בנו בה כלום משעת עליתן.  ולכבודה של א"י לא החשיבו את עריה החרבות כפרזים. כי לא ראוי שיהיו ירושלים עיר הקדש וכל ערי יהודה וישראל הבצורות נידונות כערי הפרזים, אלא ערי יהודה וישראל הבצורות מימות יהושע בן נון קוראים כשושן, ונחשבים כאלו הם כרכים המוקפים, אע"פ שהם עתה חרבים. 

 

והר"ן דחה את פי' הרמב"ן[35], ולשיטתו, לא היה עיקר הנס לאותן שבא"י כיון שרוב ישראל היו בחו"ל, מפוזרים מהודו ועד כוש. רוב העיירות שהיו בא"י היו פרוצות, ורוב מוקפות החומה היו בחו"ל. ולכן לא היה בטחון ליושבי המוקפים, מפני אויביהם שבתוך החומות. ולפיכך גם המוקפים קבלו מתחילה על עצמן יו"ט. 

 

הסבר הר"ן - שלושה שלבים בדבר:

א. הייתה הבחנה בין שושן  לשאר עיירות, כיון שבזמן הנס נחלקו שושן והיהודים שבכל שאר המקומות.

ב. בקביעת פורים לדורות ע"י מרדכי ואסתר, רצו לחלק אותו ג"כ לשני ימים. והיה ראוי לתלות הכבוד בשושן ולתקן שכל עיר הדומה לשושן, בכך שהיא מוקפת חומה מימות אחשורוש,  תעשה בט"ו.

ג. דימו לה את המוקפים מתקופת יהושע בן נון, לכבודה של א"י, מפני  שהיו אז כל ערי א"י חריבות ושוממות והיה גנאי בדבר שתהיה נדונת כפרזי. לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א"י יקראו בט"ו, לומר שהן בחורבנן חשובים כשושן ושאר עיירות בתפארתן[36], ומכיוון שיהושע בן נון היה הראשון שלחם בעמלק ראש משפחת המן, ולוכד כובש מסדר ומגביל את תחומי א"י ועריה, לכן קבעו זמן המוקפים דווקא על שמו[37].

 

אמנם, הבית יוסף[38] מקשה ע"פ הר"ן, דלפי דבריו, רק משום שושן תקנו לכל המוקפים, וא"כ לא מובנת שאלת הגמ'[39], שכן הגמ' הבינה מדוע פרזים בי"ד ומוקפים בט"ו, ואעפ"כ שאלה - "אלא שושן דעבדא כמאן?", משמע, שהמוקפים נוהגים לחגוג בט"ו בלי תלות בזמנה של שושן. וכן קשה מהתירוץ "שאני שושן הואיל ונעשה בה נס" שהרי משמע שבלא טעם זה היו בני שושן קוראים בי"ד ומוקפים בט"ו[40]. 

 

הסבר הבית יוסף - שני שלבים בדבר:

א. בשנת הנס בשושן נחו בט"ו ובשאר המקומות נחו בי"ד.

ב. חכמים חלקו בין פרזים למוקפים כדי לחלוק כבוד לא"י. "ויהיה זיכרון לא"י בנס זה"[41]. כלומר, שע"י שיראו הדבר הזה שתלו במקדש ולא באחשורוש כמו שהיה ראוי, ישאלו על זה, וישיבו שעשו כן לכבוד א"י[42].

 

לדעתו, דווקא לר' יהושע בן קרחה, דמוקפין היינו מימות אחשורוש, קבעו את המוקפים בט"ו כדי לדמות אותם לשושן. אבל לתנא דידן, דמוקפין היינו מימות יהושע בן נון, טעם לחלוק המוקפים משאינן מוקפים וטעם היות המוקפים קורין בט"ו הוא כדי לעשות זכר לא"י בנס זה[43].

וכן נראה לב"י לדייק בכוונת הרמב"ם[44] שכתב דין המוקפים קודם שכתב דין שושן, משמע שטעם המוקפים אינו תלוי בשושן. 

 

ובמאמר מרדכי[45] הקשה על הבנת הב"י ברמב"ם[46] ודחה את דיוקו מהרמב"ם[47]. וכתב שאדרבה נראה שהר"ן למד מדברי הרמב"ם. לפי שמפשט דברי הרמב"ם משמע כדברי הר"ן, שהרי כתב דין מוקפות ושאינן מוקפות ודין שושן שאע"פ שאינה מוקפת מימי יהושע היא בט"ו מפני שבה היה הנס והוסיף על כך - "ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י שהייתה חריבה כדי שיהיו קורין כבני שושן ויחשבו כאלו הם כרכים המוקפים וכו' ויהיה זיכרון לא"י בנס זה". ומשמע שכוונתו למה תלו הדבר בימי יהושע ולא בימי אחשורוש שכך היה ראוי מן הדין, ומבואר מלשונו ממש כדברי הר"ן - "כדי לחלוק כבוד לא"י שיהיו קורין כבני שושן וכו'"[48], וכן מוכח מפשט הכתובים שהוקבעו י"ד וט"ו למשתה ושמחה לפי שבשושן נחו ישראל בט"ו ובשאר עיירות בי"ד. וכן ישנם הוכחות שכך הבינו מפרשים שונים את דברי הרמב"ם[49]. 

 

שלב ד' - אגרת הפורים השנית 

ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית. 

 

בהסבר המילה - "השנית" - מבואר במסכת מגילה[50]: אמר רב שמואל בר יהודה בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו. אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם כבר כתובה אני על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס... שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתב זאת זיכרון בספר וכו'. 

 

סיבת כתיבת איגרת הפורים השנית 

1.            הרחבת התקנה משושן לכל העולם

משמע מפשט לשון הגמ' שהרחיבו את התקנה משושן בלבד לכל העולם כולו, וזה מסתדר עם שיטת הר"ן. בשנה הראשונה קבעו קריאת מגילה ומצוות פורים בשושן בלבד מפני חשיבות הנס שנעשה בה, ולפי שבשאר העולם טרם נקבע לעשות פורים לא היה בזה גנאי לא"י. ומסתמא קבעו בשושן בט"ו.  בשנה השניה הרחיבו את התקנה לכל העולם וראוי היה ללכת אחר המוקפים באותה שעה ולקובעם כשושן, אך מפני כבודה של א"י שלא יהיו עריה החריבות כפרזות  עקרו את קריאת המגילה בט"ו למוקפים באותה שעה.  אבל בשושן לא זזה קריאת המגילה בט"ו אף לאחר שקבעו את הפורים  בכל העולם. וכן פי' הטורי אבן[51]. וגם הפרי חדש[52] הביא דבר זה להקשות על הרמב"ן.

אך קשה לומר שעד כה רק בשושן קיימו את הפורים שהרי כבר בשלב ג' מרדכי מצווה לקיים את הפורים וכותב  "אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים". אלא נלע"ד לומר בהסבר דעת הר"ן ע"פ הפרי-חדש והטורי-אבן ששלב ג' ושלב ד' (מהשלבים שפירט הרמב"ן) הם אותו שלב. ולפ"ז צ"ל ששלב א' מתאר את קביעת פורים בשושן ובשאר מקומות בשנת הנס ולדורות. אך בפועל קיימוהו רק "הקרובים" בשושן, ולכן כתבו מרדכי ואסתר איגרת שיקיימוהו גם  "הרחוקים".

2.           איגרת זו נועדה לסלק את חשש היהודים מקיום הפורים

הרמב"ן כתב שהיו אנשים בישראל שנתייראו לנהוג יום זה בפרהסיא עד שחזר מרדכי ושלח להם פקודה עם חותם המלכה לעשות כן. ושוב לא נתייראו, שהיו אומרים - מצוות המלכה אנו עושים[53].

3.           הוסיפו את חובת קריאת המגילה

מרדכי ציוה רק על עשית שמחה ומשתה בימי הפורים, ואסתר הוסיפה את כתיבת וקריאת המגילה כמו שהיא כתובה בימינו. ולשם כך שלחה לחכמים שיקיימו את אגרת הפורים, היינו המגילה שנקראת אגרת, שיהיה דינו ככתבי הקדש[54]. וע"י קריאת המגילה לדורות בכל שנה ושנה תהיה שגורה בפי הכל וידעו כל פרטי הנס הגדול הנעשה ע"י אסתר. וידעו כי מן השמים גלגלו זכות ע"י זכאית, ולא יטילו באסתר פגם על שנשאת בעל כורחה לערל וטמא[55]. ולפי שאגרת מרדכי הראשונה הייתה ארוכה ולא נתנה להיכתב לדורות, לכן כתבו מרדכי ואסתר את אגרת הפורים הזאת השנית בתכלית הקיצור. "את כל תוקף", את היותר נחוץ לידע לדורות. ואגרת זו בניסוחה וסגנונה תקוים לעד לקרותה בציבור[56].

4.           קביעת הפורים כחובה

 בשנה השניה חזרו ושלחו ספרים שיעשו פורים[57], כדי לקבוע תקנה זו כחובה[58] - כתקנה גמורה, לא כבחירה?  וכמנהג בלבד[59].

באגרות הראשונות עדיין לא הוקבע עליהם החג כחובה לדורות, לפי שהדורות הבאים יכלו לבטל את הדבר מחמת קנאת האומות והסכנה שבכך[60]. וחזרו מרדכי ואסתר  באיגרת זו להשביע בכל תוקף חרם נידוי ושמתא שיתמידו בקיום ימי הפורים ולא יתבטלו מפני גלותם[61]. ודווקא באותו דור לא התייראו מקנאת האומות, כיון שהיו העמים יראים ממרדכי אסתר ואחשורוש. ועוד, שלא יכלו לקובעו כחובה כיון שלא היה הדבר ברצון החכמים - עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה. ואז, באיגרת השנית, קבלו כולם על עצמם את החג כחובה[62].

5.            הרחבת התקנה גם למדינות אוטונומיות בחסות אחשורוש

יש להבחין בין "שושן" דהיינו מדינות שהיה אחשורוש מלך פרטי עליהם, לבין  "כל העולם כולו" שהם המדינות שהיה להם מלך פרטי זולתו לכל אחד ואחד ומתנהלים ע"פ דתו, ועליהם מלך אחשורוש שמלך בכיפה. וזוהי ההבחנה בין "מדינות המלך" לבין מאה ועשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש. גזירת המן הייתה רק במדינות המלך שהיה אחשורוש מלך פרטי עליהם, בכדי שאיש לא יעיז לשאול על כך ולהניא גזירתו. ואולי חשב שאח"כ, לאחר שיבצע מחשבתו זאת, יניף ידו גם על שאר היהודים.

ובאגרות הראשונות שכתב מרדכי הודיע לכל הממלכות "מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" שנתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם במדינותיו הפרטיות, בכדי שלא יחשבו הגויים שהיהודים עושים זאת בלא רשיון וידונו אותם כמורדים ויעלו עליהם לצבא. "ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע", אשר רק עליהם הייתה קודם הגזירה הרעה ולהם לבדם היה אבל גדול,  עכשיו כשנתהפך הגלגל, שמחה וששון ליהודים. ולכן "נקהלו היהודים בעריהם" דווקא "בכל מדינות המלך אחשורוש", ולהם לבדם כתב מרדכי שיקבעו פורים. ולפי שהם ידעו הכל מתחילה לא הוצרך לכתוב להם את כל תוקף.

אך בשנה השניה נמלך לכתוב אל כל היהודים אל קכ"ז מדינות לקבוע להם את יום הנס לחג. והוצרך לכתוב להם את כל תוקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית[63].

6.            פרסום מציאותו  של  הנס

מרדכי שלח איגרת בתכלית הקיצור. ולכן, יהודי שאר המדינות, שלא היו בשושן ולא ראו את כל ההתרחשויות, חשבו שהיו הדברים דרך מקרה, ולפי שחשבו כך - קראו לימים אלו "פורים". ולכן, לא חשבו יהודי שאר המדינות - שהם עצמם נתחייבו כליה ח"ו, ואדרבה, חשבו עצמן צדיקים  ומחמת צדקותם עשה ה' שיטעה המן באיצטגננותו. לכן כתבו להם איגרת שנית, להודיע כי נגזרה כליה עליהם וע"י הצומות והזעקות לפניו ית' ריחם עליהם[64].

7.           פעולה לכבודה של אסתר

 את אסתר המליכו מן השמים כדי שיעשה הנס על ידה, והיא השתדלה השתדלות נמרצת להצלת עם ישראל. והואיל ונעשה הנס על ידה, ראה מרדכי לכבדה בכך - שתכתוב אסתר איגרת עימו[65].

8.            דווקא ע"י אסתר הודו בנס וקבלוהו עליהם

אפשר, שלא קבלו עליהם את מכתב מרדכי, לפי שחשבו שאת כל הצרה הזאת הביא מרדכי עליהם, לפי שהתקוטט עם המן. אמנם, כאשר כתבה אסתר, ראו כולם - שאילו לא הייתה אסתר הולכת לבית המלך - כולם היו מתים, והיא הסתכנה ובמסירות נפש באה אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה, למרות שאחת דתה היה להמית, על כן  הסכימו לעשות מאמרה[66].

9.            חיזוק הפורים של המוקפים

יום ט"ו הוא יום פרטי לכרכים, ולכן היה רופף בידם והוצרך לקיום רב. וזהו עניין "אגרת" של "הפורים שנית", דהיינו הפורים השני שהוא יום ט"ו[67].  


 סיכום


מצאנו מספר דעות בשאלה איפה היה עיקר הנס:

לרמב"ן עיקר הנס היה בפרזים,

לר"ן וסיעתו - בשושן,

ולמפרשים נוספים - בשאר הערים חוץ משושן.

ולפיכך נחלקו בדבר קיום חלוקה עקרונית בשנת הנס בין פרזים למוקפים או רק בין שושן לשאר העולם, ונחלקו במהות הצורך לחלק בין פרזים למוקפים ולתקן שני ימי פורים. כ"כ נחלקו המפרשים בתפקיד נתינת הכבוד לא"י במהלך גיבוש התקנה: 

לרמב"ן[68] - קיימת חלוקה  עקרונית בין פרזים למוקפים, ברמת הסכנות שבגזירה וברמת מודעותם לסכנה. שייכותם של הפרזים ליום י"ד והמוקפים ליום ט"ו נובע  משינוי בגודל הנס, ומהיותם של הפרזים ראשונים להכיר בניסם, בשנת הנס ובשנה שלאחריו, לעשות להם יו"ט ולהתחיל במצוה תחילה.

אך לר"ן[69] - החלוקה הקיימת בין שושן לשאר העולם היא זו שגרמה לתקנה מיוחדת לפרזים ולמוקפים. המוקפים צורפו לשושן בשל חשיבות הערים המוקפות וחשיבות הנס שבשושן. ועי"כ נקבע זכר עולם לנס.  

ולדעת הב"י[70] קיימת חלוקה בין שושן לשאר העולם, אך דווקא הצורך לעשות זכר לא"י הוא הגורם לתקנה מיוחדת לפרזים ולמוקפים. 

ונמצא שאילו הם שלבי גיבוש התקנה:

לשיטת הרמב"ן:

א. בשנת הנס - חגגו שושן ושאר היהודים כל אחד ביום מנוחתו.

ב. בשנה שלאחר הנס חגגו מעצמן רק הפרזים.

ג. לאחר זמן נקבע הפורים לדורות על כל ישראל ע"י מרדכי ובית דינו, ומצאו לדבר סמך מן התורה,  ונקבעו ימים נפרדים לפרזים ולמוקפים. והקדימו את הפרזים שכבר קבלו את הפורים על עצמם. ומשום כבודה של א"י קבעו את החלוקה בין פרזים למוקפים מימות יהושע בן נון. וכאן בוטל איסור עשית מלאכה בפורים.

ד. היו שחששו לנהוג את הפורים בפרהסיא ולכן חזר מרדכי וכתב בפקודת המלכה לקיים את הפורים.  

לשיטת הר"ן והב"י:

א. בשנת הנס - חגגו שושן ושאר היהודים כל אחד ביום מנוחתו.

ב. לדעת הר"ן - לפי שהיה ניסם של שושן גדול תקנו מרדכי ובית דינו שיעשו המוקפים בט"ו כשושן והפרזים בי"ד ככתוב "על כן היהודים הפרזים וגו'". ומשום כבודה של א"י קבעו את החלוקה בין פרזים למוקפים מימות יהושע בן נון ולא מימות אחשורוש. ולדעת הב"י עצם החלוקה בין פרזים למוקפים נובעת מחלוקת הכבוד לא"י. כמו כן כתב מרדכי "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" וביטל את איסור עשית המלאכה בפורים.

ג. בשנה שלאחר הנס חזרו וכתבו מרדכי ואסתר את חובת קריאת המגילה לדורות. ויתכן שני השלבים האחרונים מאוחדים, וכבר בשלב א' היתה חובה לקביעת פורים לדורות, אך היו צריכים לחזק את הפורים במקומות הרחוקים משושן[71].

ומצאנו[72] מחלוקת נוספת לגבי מהו חיוב קריאת המגילה הנלמד מק"ו.

לדעת הנצי"ב הדבר מתייחס לשנת הנס (שלב א), אך לחת"ס ולטורי אבן זהו מקור לחיוב קריאת המגילה לדורות (שלב ג או ד).  

 

----------------------------------------------------

[1] מתוך הפיוט "שושנת יעקב"

[2] הרמב"ן בחידושיו  לתחילת מסכת מגילה.

[3] והוסיף הרמב"ן שאף על גב שאין בזה משום לא תתגודדו, לפי שזה כשני בתי דינים בשתי עיירות (כדברי אביי ביבמות יד ע"א), מ"מ לכתחילה למה חילקו אותם לשתי כתות. והסביר ביוסף לקח (אסתר פרק ט, יט) שמרדכי רצה שלא תראה התורה  כשתי תורות, זה עושה י"ד וזה עושה ט"ו כאלו כל אחד שמח רק בטובת עצמו ולא בטובת חבירו, ולכן לא תיקן לבני שושן לדורות בניהם עד עולם בט"ו ובפרזים בי"ד. אלא כל ישראל חייבים בשני הימים האלו בשווה, אמנם לפי המקום שימצא,  באופן שאפי'  בן שושן אם ימצא בעיר שעושים בי"ד הרי הוא עושה עימהם בי"ד, וכן הפרזים אם נמצאו בשושן  עושים בט"ו.

[4] הפסוקים לקמן, אסתר פרק ט יט-כט, הם הכתובים מהם מדייק הרמב"ן.

[5] בדברי חלק מהמפרשים המובאים לקמן - כבר בשלב זה קבלו היהודים אשר בשושן ושאר מקומות את קביעת יום זה לדורות, ויש מי שדייק זאת מהלשון - "ועשה אותו", ולא - "ועשו אותו".

[6] ערוך השולחן (או"ח סי' תרפ"ח) כתב: אדרבה, מוקפין היו יותר בסכנה לכן לא נחו עד ט"ו. עכ"ל.  אך נלע"ד שאף לרמב"ן בשנת הנס נחו המוקפים והפרזים יחדיו בי"ד, ורק בשושן נחו בט"ו, בעקבות בקשתה של אסתר מאחשורוש, כמפורש במגילת אסתר. אלא שהפרזים היו בסכנה גדולה יותר, הכירו בנס ראשונים וקבלו על עצמם את הפורים, ולכן תקנו להם מרדכי ואסתר יום קודם ומיוחד לעצמם.  

[7] הר"ן הקשה על הרמב"ן שרוב ישראל היו בגלות ולכן לא היו המוקפים מוגנים יותר מהפרזים שהרי אויביהם היו עמהם בתוך החומה. וע"פ ההסברים שבנספח (פרק א) מתורצת הקושיא ומוסבר מדוע חשו המוקפים פחות מחויבות לקבוע את הפורים, אפי' אם היו אויביהם עמם בתוך החומה.

[8] בליקוטי יהודה, במגילת אסתר עם פי' שפת אמת וליקוטי יהודה עמ' פה, כתב לתרץ קושיית הר"ן על דרך המשלת פרזים ומוקפים לאדם במצבים רוחניים שונים. עי"ש. וכ"כ בספרו ליקוטי יהודה, עמ' 10. פירושים על דרך זה כתב הרמ"א במחיר יין, ור' צדוק הכהן מלובלין ברסיסי לילה, עמ' 138-139.

[9] וכ"כ ה"ר יו"ט צהלון בספר לקח טוב עז ע"ב.

[10] עיין בנספח (פרק ו) בענין משמעות קביעת הפורים דווקא בימי המנוחה.

[11] קרבן העדה על הירושלמי בתחילת מסכת מגילה

[12] תורה תמימה

[13] רלב"ג, בפירושו למגילת אסתר

[14] ואכן ברש"ש, מגילה ב ע"ב, כתב ששמע מפרסי אחד ששושן הישנה נחרבה עד היסוד, ויתכן וכבר בימי רבי הייתה שושן חריבה ולכן לא הזכיר דינה במשנה.

[15] מאמר מרדכי, המהר"ל (אור חדש עמ' רט-רי) בפירושו ע"פ הפשט, ועי"ש בשאר פירושיו.

[16] ע"פ הפי' הראשון שדחה הרמב"ן

[17] ילקוט מעם לועז, וכ"כ לר' אליהו הכהן מאזמיר בדנא פשרא, עמ' קמה, וכ"כ במנות הלוי בשם ה"ר יוסף גאקו"ן, עמ' רח, אלא ששם חילק בין פרזים למוקפים ולא בין שושן לשאר העיירות. ולפירושו, כשראו הפרזים שבני המדינות שהיו בצורות חומה עושים אותו ימי משתה ושמחה, קבעוהו הם ג"כ משתה ושמחה והוסיפו לעשותו יו"ט ומשלוח מנות. 

[18] ילקוט מעם לועז בשם מאמר מרדכי. וכ"כ בלקח טוב, ושם דף עח ע"א, מוסבר שבזה מתורצת קושיא עצומה מדוע הפרזים נהגו להיות עושים את יום י"ד משתה ושמחה ולמה מרדכי ואנשי כנסת הגדולה תקנו כן לדורות, מכיוון שיום י"ד עדין היה יום תוכחה וצער לבני שושן, היה ראוי לכל ישראל לשמוח ביום ט"ו שהיא שמחה כוללת. לזה כיון הכתוב שבשושן לא היו יראים אפי' ביום י"ג מפני שהם ראו פני המלך וראו מה נעשה בהמן על ששלח יד ביהודים,  ואין ספק שבי"ד אויביהם לפניהם עורף ולא קמה עוד רוח בהם, אלא שאסתר שאלה מאת המלך שיתן לה מתנת חינם בי"ד יום נקם להרוג בשונאיהם. והיו ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם ולהרוג בשונאיהם. על כן היהודים הפרזים עושים את יום י"ד שלא היה יום צרה אפי' לבני שושן.

[19] וכתב בספר יוסף לקח (אסתר פ"ט, יט): אמנם היה ראוי לעשות את כל הפורים בט"ו, כי כל ימי שמחת האומה הישראלית הם בט"ו לחודש - פסח, סוכות, ט"ו באב  וט"ו בשבט, מפני שאז הלבנה במילואה וישראל נמשלו ללבנה. אבל לפי מה שהוסבר שרצו לעשות ב' ימים מכיוון שהיה הבדל בין שושן לשאר הערים, מובן מדוע יש הבדל גם בפורים בין מוקפים ופרזים. וכ"כ בילקוט מעם לועז.

[20] כמבואר לקמן בשיטת הב"י.

[21] מגילה ה ע"ב

[22] עיין בנספח (פרק ב) שם מצוי נסיון נוסף להוכחת שיטת הרמב"ן

[23] לשיטת הרמב"ן שהפרזים נהגו בעצמן פורים בשלב ב' בשנה שלאחר הנס, כאן כתב מרדכי לאחר זמן. אך לשיטות הר"ן והב"י שמעולם לא נהגו הפרזים לבדם את הפורים, מרדכי כותב בשנת הנס, והשלב הבא הוא בשנה שאחרי הנס כפי שפירש רש"י (אסתר ט כט) את עניין אגרת פורים השנית.

[24] הר"ן חולק על הרמב"ן דלא הוזכר דבר זה שהיו צריכים סמך מן התורה לעניין קביעת יו"ט אלא לעניין כתיבת המגילה. וב"מראה כהן", מגילה ה ע"א, מובא שמהירושלמי משמע כרמב"ן שהאיר הקב"ה עיניהם בעיקר מצות הפורים. נמצא שלרמב"ן השלב בו שלחה אסתר "כתבוני לדורות" ומצאו סמך מן התורה היה בשלב ג', בו נקבעו ימי הפורים. ולר"ן מצאו סמך מן התורה דווקא לחובת קריאת המגילה. ויתכנו מספר הסברים לעיתוי קביעת חובת קריאת המגילה:1.  יתכן ונחלקו הרמב"ן והר"ן האם קריאת המגילה נקבעה בשלב ג' או בשלב ד'.2. יתכן ולדעת הרמב"ן והר"ן חובת קריאת המגילה שייכת לשלב ג', אלא שהקשה הר"ן שרק על קריאת המגילה היו צריכים סמך מן התורה ולא על עצם קביעת היו"ט. ואפשר לומר שהר"ן סובר ששלב כתיבת מרדכי ושלב איגרת הפורים השנית  אינם כי אם שלב אחד, ולפ"ז בהכרח נקבעו ימי הפורים וחובת הקריאה באותו שלב.3. יתכן שלדעת הרמב"ן והר"ן חובת קריאת המגילה שייכת לשלב ד', אלא שעניין "כתבוני לדורות" לדעת הרמב"ן היה בשלב ג' ומתייחס רק לקביעת ימי הפורים כחובה לדורות, ולדעת הר"ן עניין "כתבוני לדורות" היה בשלב ד' ב"אגרת הפורים... השנית" ומתייחס לתקנת קריאת המגילה. אם נפרש שגם לדעת הרמב"ן בשלב ג' תיקן מרדכי את קריאת המגילה, כפי שפי' רש"י (אסתר ט, כ-כח): "ויכתוב מרדכי" - היא המגילה כמות שהיא, "ככתבם" - שתהיה המגילה כתובה כתב אשורית, "נזכרים" - בקריאת המגילה, עכ"ל. יובן מדוע לא פירש הרמב"ן בשלב ד' שקבעו את חובת קריאת המגילה אלא ששלחה אסתר "קבעוני לדורות" שלא יתבטל לעולם מה שקבעו כבר בשלב הקודם. ובזה סרה קושיית הר"ן (שלא היו צריכים סמך מן התורה לקביעת הפורים כי אם לכתיבת המגילה), כי כוונת הרמב"ן ששלחה אסתר "כתבוני לדורות" על עצם קביעת הפורים ובכלל זה גם על קריאת המגילה, ורק אחר מציאת סמך מן התורה קבלו דבריה.

[25] מלבי"ם

[26] פדות יעקב

[27] ה"ר אלישע גאליקו

[28] מנות הלוי עמ' רח-רט

[29] מנות הלוי בשם ה"ר יהודה בן שושן

[30] עיין בנספח (פרק ג)

[31] ב ע"ב

[32] מגילה פ"א ה"א

[33] בנספח (פרק ד) מובאים הסברים נוספים לחלוקת הכבוד לא"י

[34] ולפ"ז לא חששו המוקפים מהאויבים שבתוך חומת העיר, כי היו רוב ישראל בא"י ושם לא גרו אויביהם בתוך עריהם, והמוקפים בטחו בחומותיהם ולא נתייראו. ולכן לא קבלו עליהם מעצמן יו"ט.

[35] וגם הפרי חדש (או"ח סי' תרפ"ח) כתב שהר"ן הוסיף להקשות על הרמב"ן - שהרי הגמ' הקשתה לגבי מוקפות חומה "ואימא בתליסר" ולדברי הרמב"ן לא מובנת הסברא לתת קדימות למוקפים יותר מפרזים, וכן לא מובן מדוע תירצו "כשושן" והרי היו צריכים לתרץ שצריך להקדים את הפרזים הואיל והם התחילו במצווה.

[36] הר"ן, פהמש"נ לרמב"ם (מגילה פ"א, א), ב"י או"ח סי' תרפ"ח, וכ"כ בקרבן העדה בירושלמי בתחילת מ' מגילה, תפארת ישראל,  חיי אדם וערוך השולחן.

[37] כלבו (בדין הלכות מגילה ופורים), רע"ב (מגילה א, א), תפארת ישראל (שם), תורה תמימה, במלאכת שלמה למגילה פרק א בשם הרוקח סי' רי"ט, פני משה בתחילת מסכת מגילה ירושלמי, מאמר מרדכי (או"ח, סי' תרפ"ח), כף החיים (או"ח שם) בשם הרא"ם בתוס' והמאירי, טורי אבן (מגילה ב ע"ב). 

[38] או"ח סי' תרפ"ח

[39] במגילה ב ע"ב - "ר' יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפים חומה מימות אחשורוש קורין בט"ו... כי שושן. ותנא דידן מאי טעמא (שכרכין המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו)? יליף (גזירה שוה) פרזי פרזי... אלא שושן דעבדא כמאן לא כפרזים ולא כמוקפים?!", ופרש"י: "אי ילפינן הך גזירה שווה דפרזי פרזי היאך עשו אותם שבשושן בט"ו הא פרזי הוא". ומשני: "הואיל ונעשה בה הנס". והעניין מבואר בהרחבה בנספח (פרק ה).

[40] ובפרי חדש (או"ח סי' תרפ"ח) הוסיף להקשות על הר"ן, מדוע לא קבעו מרדכי וסיעתו לעשות את כל המוקפים חומה בי"ד ביום שנחו בו ובזה לא היה גנאי לא"י מכיוון שכל העולם עושים בי"ד מלבד משושן שנעשה בה הנס. ובפמ"ג (או"ח, משבצות זהב, שם) הקשה על פי' הר"ן מדוע לא קבעו ששושן והמוקפים מימות אחשורוש והמוקפים בא"י מימות יהושע יקראו בט"ו.

[41] לשון הרמב"ם (הלכות מגילה פ"א, ה) והכלבו, וכ"כ רע"ב (מגילה א, א)

[42] הט"ז בביאור כוונת הב"י

[43] הב"ח (או"ח שם) הקשה על הב"י דלפי דבריו בלא הטעם של "שאני שושן הואיל ונעשה בה נס" היו קוראים בשושן בי"ד ובמוקפים בט"ו כדי לעשות זיכרון לא"י, אך עדין לא מובן מדוע חילקו מצווה זו לשני ימים חלוקים מה שלא מצאנו בשאר מצוות, וסובר הב"ח ש"כדי לעשות זכר לא"י בנס זה" אינה סיבה מספקת שהרי בשאר מצוות לא חשו לזה כלל.והט"ז הקשה על הב"י - א"כ מדוע לא תקנו בחנוכה ג"כ חזוק דבר לנס בשביל א"י.אך המאמר מרדכי (או"ח שם) כתב דאין נראין דברי הב"ח והט"ז, ותמה על הט"ז דאפי' ריח קושיא אין כאן, דכוונת הב"י שחכמים קבעו מצוה זו בימים לחלוק כבוד לא"י, לזכור את א"י בנס זה, לפי שהנס נעשה בזמן חורבנה וחוצה לה, אבל בחנוכה הנס בעצמו נעשה בא"י ובזמן ישובה וכל הנס ומה שתקנו לדורות וגם מה שתקנו להזכיר מעין המאורע בתפילה הוא זיכרון לא"י. וכן תירץ הא"ר והביאו הפמ"ג.

[44] הלכות מגילה פרק א

[45] או"ח סי' תרפ"ח

[46] לפי דברי הב"י שטעם המוקפים בט"ו אינו תלוי כלל בשושן לא מובן מדוע המתין הרמב"ם לכתוב את הטעם לכך שתלו הדבר בימי יהושע עד שהזכיר דין שושן, ולא כתבו מיד לאחר שהביא את חלוק המוקפים משאינם מוקפים. ועוד קשה דלפי דברי הב"י למה לא תקנו למוקפים את י"ג שהוא זמן קהלה לכל ובו היה עיקר הנס והיה בזה יותר מעלה וחשיבות לא"י לקרוא קודם לשאר עיירות.

[47] מה שהזכיר הרמב"ם דין המוקפים לפני דין שושן, י"ל בפשיטות שהזכיר דין המוקפים לחשיבותם ולחשיבות א"י ונמשך אחר לשון המשנה דקתני "כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו ועיירות בי"ד", ואח"כ כתב דין שושן אע"פ שהוא עיקר התקנה ואח"כ ממשיך הרמב"ם ומבאר מדוע תקנו כך וכך.

[48] דהיינו שתלו הדבר בימי יהושע לחלוק כבוד לא"י שיחשבו כאלו הם מוקפין חומה, ואם היו תולים את הדבר בימי אחשורוש כמו שהיה ראוי מן הדין הייתה א"י בכללה נחשבת ככפרים ולא היה שום זיכרון לא"י בנס זה יותר משאר ארצות. וע"י שתלו את הדבר בימי יהושע שהכניס ישראל לארץ והנחיל אותה להם ועשו כן כדי לחלוק לה כבוד שלא תהיה נחשבת ככפרים מתוך כך זוכרים את מעלת א"י וחשיבותה. ומדוקדק היטב בדברי הרמב"ם ששורש ועיקר התקנה וחילוק מוקפים ושאינם מוקפים תלוי בשושן אלא שתלו היקף החומה מימות יהושע ולא מימות אחשורוש כדי לחלוק כבוד לא"י.

[49] כן נראה בהדיא בהסבר דברי הרמב"ם בספר א"ח (דף קט אות ז) שהעתיק דברי הרמב"ם והוסיף בתוך דבריו "ולמה תלו הדבר בימי יהושע ולא תלו הדבר אחשורש כדי לחלוק כבוד לא"י וכו'", וכ"נ שדעת הכלבו והסמ"ג (מצווה ד מדברי סופרים)  כדעת הר"ן ומשמע קצת מתוכם שכן הוא דעת הרמב"ם, וכן משמע בפירוש הרע"ב.

[50] וכ"כ בירושלמי מגילה פ"א ה"ה: "כששלחו מרדכי ואסתר לגולה לקיים עליהם שני הימים הללו בכל שנה, שלחו להם: לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו צרתו של המן?!  חזרו וכתבו להם באיגרת שניה: אם מזה אתם מתייראים, הרי היא כתובה בארכיוס שלהם, הה"ד: 'הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס' ".

[51] מגילה ב ע"ב, בתוספת ביאור ללשון הגמ' "שאני שושן הואיל ונעשה בה נס".

[52] או"ח סי' תרפ"ח

[53] וכן דעת המהרש"א בחידושי אגדות מגילה ז ע"א. ולרמב"ן זהו מה ששלחה - "קבעוני לדורות", אך מה ששלחה "כתבוני לדורות" - שייך לשלב ג'.

[54] ה"ר אלישע גאליקו, מגילת סתרים, עיון יעקב , הרי"ף בעין יעקב ופנ"י בביאורו הראשון.

[55] ה"ר אלישע גאליקו. וזהו ששלחה אסתר "כתבוני לדורות", דייקא.

[56] פדות יעקב

[57] רש"י בפירושו למגילת אסתר שם

[58] רש"י במסכת מגילה ז ע"א

[59] ה"ר אלישע גאליקו

[60] פני יהושע מגילה ז ע"א

[61] מנות הלוי עמ' ריח

[62] פני יהושע מגילה ז ע"א, והוסיף שמרדכי לא ציוה אלא על יום י"ד וט"ו שהם ימי הנס, משא"כ באיגרת השנית, שנעשתה ברצון חכמים, כתיב - בזמניהם, דהיינו טובא - י"א, י"ב  וי"ג שתקנו אנשי הכנסת הגדולה.

[63] הרש"ש מגילה ז ע"א. למפרשים דלעי"ל "בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו" יוצרת הבחנה היא בין "שושן" כמקום השפעתו של מרדכי ותקנותיו, מקום הבטוחים בהגנת אחשורוש אסתר ומרדכי או אותו דור שהיו נתונים להשפעתם, ובין "כל העולם כולו" שלא היו תחת סמכותם והגנתם או שלא היו בדורם. הבחנה שונה מופיעה בדברי הרש"ש.

[64] יוסף לקח, מנות הלוי בשם ה"ר יוסף גאקון. ובדומה לכך כתבו החת"ס ב"תורת משה" מהדורה תליתאי וה"ר שמעון סופר ב"שיר מעון" למגילת אסתר, והסבירו על פי זה את מה שכתב מרדכי "אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים" - "הקרובים" שהכירו בנס מחמת קרבתם לשושן "והרחוקים" משושן שהכירו בו רק אח"כ.

[65] מנות הלוי עמ' ריט.

[66] ביאור הר"ש אוזידא עמ' שג

[67] ספר עקידת יצחק על חמש מגילות, דף רנא ע"ב, והביאוהו הר"ש אוזידא בביאורו, עמ' שב.

[68] וכן האלשיך, הר"ש אוזידא, המלבי"ם והפדות יעקב

[69] וכ"כ הרמב"ן בפירוש שדחה, ה"ר יו"ט צהלון, המהר"ל, מנות הלוי באחד מפירושיו, דנא פשרא, יוסף לקח, הרלב"ג, ר' עובדיה ברטנורא, קרבן העדה, טורי אבן, תורה תמימה, תפארת ישראל, חיי אדם, ט"ז, ערוה"ש והמשנה ברורה.

[70] וכן דעת הפרי חדש (או"ח תרפ"ח)

[71] כ"נ בפר"ח ובטו"א בהסבר דעת הר"ן.

[72] עיין בנספח (פרק ז)

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע