מוצאי תשעה באב - "ויקרב משיחה" .

----------------------------------------------

 מוצאי תשעה באב, יוצא מבית הכנסת מאוכזב.

 צפיתי להרבה חדש ואיין.,,,,

 אפילו לא המעט של :

שירת הקהל בסוף התפילה 

 את שירת אני מאמין. בצד שירת התקווה.

שירה כפולה שהתקדשה בשואה .

 כשני כנפיים לגאולה.

 ומיני אז משתוקקים לה למעלה.

ואני כפורקן מעט - מזמזם לי את זה השיר 

וזו המנגינה.

 דווקא אותה מנגינה ששרו המובלים לכבשנים.

 ואני גם שב ונזכר בכל הקדישים של התפילות  

 עת תפסו את מעייני צמד המילים :

 "ויקרב משיחה".

 ואני שואל עצמי למה : "ויקרב" , ולא

 ויביא או "וישלח" לאמור : 

"ויביא משיחה" ,

או "וישלח משיחה".

 אלא שמוסכמה היא :כי משיח, נמצא ונוכח

 תמיד בינותינו.- והוא תמיד "בשליחות"

 והוא אך רחוק ומרוחק מאתנו במעגל מעייניו ודעותיו.

 והוא מייחל לשעת כושר , להכשרת העת להתקרבות

 שהקב"ה יסייע בידו ויקרבו  יותר לעם ישראל

 גם בהכשרת דיעות.השקפות וערכים 

 וכשזה קורה  ולו במעט , עומד המשיח ומתפלל,

 שעם ישראל יחוש בו ויתקרב אליו, להידבק בו.

 שהרי נותרה עוד כברת דרך קצרה ביותר

 ואשר בה אנו אמורים לפעול ולהתקרב .

לסגור מעין מעגל

 בקבל פני משיח .

"והנותן"...

 ו"האומר".

משה אהרון