אגדת תשעה באב ועשרה של בנים.

----------------------------------------------

 כשאירע גירוש ספרד ומאות אלפים גורשו אלי נדוד.

 נדרכה פמאליה של מעלה : שמא הפעם .

 השיירה תשים פעמיה, בכל זאת  אלי מזרח קדימה.

לשוב כאחד לארץ מכורה.- לארץ חמדה.

 כנגדה של הפמאליה ,עמדו נכלמים וחפויי ראש 

אותם הגדולים, שדרשו מדרשים

של :שבועות , השבעות ואי עליה לארץ

 במה שמכונה -"בחומה". 

וכדי התארכות לבסוף של הגלות 

לכלל - אלפיים שנות 

 ולבסוף גם קרות הרעה של אחרית הימים - 

היא היא השואה האיומה.

והנה משנכזבה שוב זו התקווה,

 נגזרה והוחמרה הגזרה 

 בדמות  חיות יער של  - מסעי הצלב...

 עמד אליהו לבקש רחמים .

 לבקש : "אחישנה" את הגאולה.

 השיבו ה' על "תשעה" לא אשיבנה.

  אלא אך על  העשירית  שבגלויות 

 בסיום גלות עשירית  - גלות אלפיים .

שכל כולה  מעשי ידיהם - מעשי אדם

 וכיצד  ?

שהם לבסף מתעשתים ומקדימים לחרף נפשם 

להיות חלוצים בארץ - לחונן עפרה ואבניה.

וכדי התקיימות  : "וכיפר אדמתו עמו".

 מן אותה כפרה שבתנועה אלי הגאולה

 

 הנה כי כן  ראוי שתשעה באב,

 ישתנה במשהו : יהפוך  לכעין

"עשרה בעם".

שחלק מתשעה באב,תהא  גם כלולה : 

הרעה של גלות אלפיים 

היא היא השואה האיומה.

 שהמשך צום על אבנים של ביית  בלוא צום

 גם  על השמדת בני הביית .

 הוא למצער : צום שמחטיא את מטרתו 

ותכליתו....

 משה אהרון .