לאחר ההתעלות שהגענו אליה ביום הכיפורים צריכים אנו להוריד את העליונות הזאת אל חיי העולם הזה בהדרגתיות וזאת מטרתו של חג הסוכות. ולכן התורה אומרת לנו שהמצווה הקיימת בשמיני עצרת היא השמחה. "ושמחת בחגך והיית אך שמח". ואין דבר שראוי לשמוח בגללו יותר מהתורה,ולכן ראוי ומתאים שהשמחה בשמיני עצרת תהיה שמחת התורה.  שמחת התורה היא הכנה לכל השנה,שתהיה לנו קביעות בתורה בכל השנה העומדת לפנינו. כמו שכתוב בגמרא: על מה חרב בית המקדש-על כך שלא ברכו בתורה תחילה,כלומר שלמדו תורה ככל שאר החכמות הקיימות בעולם,לא הפנימו את הלימוד,לא היו 'חיים' את התורה גם בזמן שלא היו עוסקים בה. ולכן בתחילת השנה יש שמחת תורה שיבין האדם את גדלות התורה שהיא דברי אלוקים חיים. ועל ידי התשוקה והשמחה הזאת של דביקות בתורה בחג, נשארת בנו אחר כך הדביקות בתורה כל השנה. וכן אנשים סוחרים,פשוטי העם שבכל השנה אינם עוסקים בתורה תמיד, בכל זאת על ידי ההתדבקות בתורה בתחילת השנה קשה לפרוש מדברי תורה בכל השנה כולה, ושמחת התורה מועילה שלא תשכח התורה גם בזמן שעוסקים בדברים אחרים ולאו דווקא בדברי תורה. וכתוב בפרשת 'וזאת הברכה': "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך"-זבולון היה עוסק במסחר ויששכר היה עוסק בתורה. וקשה למה ישמח זבולון בחלק זה שלו? אלא שזו עצה שעל ידי השמחה בתורה קודם שיוצא לסחורה-על ידי זה נשמר בצאתו.ולכן יש שמחת תורה דווקא בתחילת השנה.             (עפ"י שפת אמת).