פרשת קדושים
פרי ביכורים מהרה"ג רבי יצחק מאיר הגר שליט"א
ל.ה.ו גליון
כא פרשת קדושים תשע"ו
בענין חמץ
שלאחר הפסח
יש רבים המקפידים שלא לקנות
חמץ אחרי הפסח עד שיגיעו לשווקים חמץ שנאפה לאחר הפסח, ויש רבים המקפידים על זה עד
שבועות ולא סומכים על המכירת חמץ. על אף שיוצא מחומרא זו קולא גדולה כי המפעלים
מוציאים את הסחורה הישנה שמלפני פסח לאחר זמן רב שכבר שכחו מחומרא זו, ולבר מן דין
שיש בעיה נוספת והיא הסוכנים, שאפי' שראינו שהמוכר מכר חמצו מ"מ הוא קיבל את
החמץ מסוכן שספק גדול אם מכר את החמץ הנמצא במחסנים.
ויסוד החשש שלא לסמוך על המכירה הוא מצד הערמה.
ויש מהראשונים שכותבים שאם כל שנה מוכרים החמץ בזה לבד כבר הוי הערמה כ"כ
המאירי פסחים ו. ועוד. והב"ח כ' בסי' תמח על מש"כ הרבינו ירוחם ובלבד
שלא יערים, שהכוונה היא שלא ישאיר אצלו את המפתח ושלא יסמן את החדר המכור. והאריכו
בנידון זה באחרונים.
ומקור לחומרא זו נמצא במעשה רב באו' קפא
וז"ל שם, לאחר הפסח אין לקחת מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים
ויי"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרועה, על כן לא יקנה רק משל א"י או הקמח
של ישראל אם אינו לתותה, ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשנו מחדש.
עכ"ל. והאמת שמבואר בפוסקים דבזמנם
כל א' וא' מכר לגוי בעצמו באופן שלא תמיד המכירה היתה טובה כי לא כולם היו בקיאים
בהלכות קנינים, וכלשונו שם, אין ליקח מן השוק כי המכירה גרוע, אך כיום שהמנהג הוא
למכור דרך הרבנים מסיבה זו כדי שתהיה מכירה ברורה, והרבנים נוהגים בכל דרכי
הקנינים הן על פי תורה והן על פי חוקי המדינה, הדבר יותר קל.
ובס' הנהגות ישרות סי' תע"ה א' הביא בשם
הגר"א, רבינו הגר"א לא היה אוכל חמץ הנמכר כנהוג, ואמר הטעם שאין כל אדם
יכול לעשות כדין. מפורש שעיקר פקפוקו היה על בקיאותם של בני אדם במכירה.
והגר"א עצמו היה מוכר מכירה עולמית כמבואר במעשה רב. ואכן גם על זה מקפידים
כהיום שלא מוכרים מכירה על תנאי כנפסק ברמב"ם פ"ז מחו"מ שלא מועיל
והובא בב"י סי' תמח. ולכן מוכרים מכירה גמורה ואחרי הפסח חוזרים וקונים ממנו.
לכן גם להגר"א בימינו המכירה טובה יותר.
ובס' הל' חג בחג הבין בדעת הגר"א שחסר
בסמיכות דעת, ויש שהבינו בהגר"א שזה משום שמוכרים על מנת לקנות. אך למעשה קשה
לומר שהוא חולק על השו"ע והרמ"א שמקורם הוא בתוספתא, ובפרט שמדוייק כפי
שביארנו בדעת הגר"א במעשה רב. וגם החסרון שאינו מקבל המפתח, מובא באחרונים
שכיום המנהג שהנכרי משלם רק מעט והיתר זוקפים עליו במלוה לכן אין במכירה זו הערמה
כי החנוני יודע שהגוי לא יוכל לעמוד בתשלום והוא יגבה אחרי פסח מהחמץ וליבו שלם עם
המכירה. ובס' תשובות והנהגות ח"א סי' שט מפקפק על הנהגת הגר"א הנ"ל
שלא לאכול חמץ שנמכר כי הרי דברים שבלב אינם דברים. ולדברינו ניחא שזוהי חומרא
בזמנם ולא באופן שהמכירה מושלמת.
בס' נטעי גבריאל ח"ג פכ"א הביא בשם
ר"צ הכהן מלובלין שהקפיד על אלו שלא סמכו על המכירה משום שא"י להוציא
לעז על כלל ישראל שלא מכרו מכירה גמורה ועברו ח"ו על ב"י וב"י. וכך
מביאים גם בשמו של ר"ש סלנט שהיה מקפיד מה"ט לקנות דוקא חמץ הנמכר.
ובתשו' אגרות משה או"ח ח"ד סי' צה כ' שאין מקום לחומרא זו כי המכירה חלה
בודאי. ויש שכתבו כך גם בשם החזו"א. וכ"כ באורחות רבינו ח"ב עמ'
כב. וכ"ב במעדני שלמה בשם הגרשז"א על אף שהחמיר שלא למכור בעצמו חמץ
בעין ממידת חסידות אך למעשה הקיל לאכול חמץ מכור. ובקובץ מבית לוי כ' מהגר"ש
וואזנר לייעץ ליחיד המוכר חמץ שיניחו בבית החנוני ועל ידי כך ימכרנו.
אמנם יש כמה תשובות בפוסקים
לחוש לחומרת הגר"א ועוד. אך דעת גדולי עולם כנ"ל. רק שלא ראיתי מעירים
כלל על החשש של הסוכנים שלא מכרו ואולי הוי ספק, וספק חמץ שעבר עליו הפסח כן מותר
בהנאה. וצ"ע כי יש כאן ספק הקרוב לודאי.
וכאגב אורחא יש לציין כי
הרוצים לדעת את קוד היצור שלאחר פסח הרי שהוא מופיע כדלהלן, 6121 שהסיפרה 6 מסמלת
את שנת 16 ו-121 יום מתחילת 1.1 למנינם יוצא יום אחרי פסח וכך הלאה.
בענין בגדים
חדשים ואמירת ברכת שהחיינו בימי ספירת העומר
המשנה ברורה בסי' תצ"ג
סק"ב כ' בשם המאמר מרדכי וז"ל, ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך
לברך שהחיינו יברך. ומשמע שכוונתו שזה רק בדיעבד אך לכתחילה לא יהדר אחר ברכת
שהחיינו, אך בס' ספירת העומר מהגר"צ כהן הביא מהגרח"ק שהבין בדעת
המ"ב שרשאי להדר ולברך לכתחילה, וכ"כ בס' בית רבי בשם בעל הקה"י
עמ' קס, וכ"כ במקור דברי המ"ב במאמר מרדכי גופא שכ' שמיום עמדו על דעתו
לא חשש לזה ונשתרבב הדבר מהא דנפסק בסי' תקנא סי"ז בבין המצרים שאין לברך
שהחיינו ואינו ענין לימי ספירת העומר. וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג
סי' יג.
אך מצאנו בראשונים חומרא זו,
כמובא בתשו' לרב שרירא גאון בס' תשובות ופסקים בהוצ' מקיצי נרדמים סי' סט שכ' שאין
לעשות כסות חדשה עד שבועות. ובספר לקט יושר לרבינו יוסף ב"ר משה תלמיד התרומת
הדשן כתב בחלק או"ח עמ' צ"ז וז"ל, ואמר התרומת הדשן שמותר
באושטרייך לקנות בגד חדש בל"ג בעומר כדי להלביש לרגל וכיון שקנה מותר לתקנו
אפילו אחר ל"ג בעומר אבל לעצמו לא היה מתקן בגדים לרגל עד אחר ר"ח סיון
ובל"ג בעומר עצמו מותר להלביש כל דבר חדש אבל להלביש אפילו מצנפת חדש של פשתן
לא היה מתיר בעומר אפילו אם אין לו מצנפת אבל מנעלים היה מתיר להלביש בעומר אם אין
לו ולא רצה להתיר לי להפך הסרבל שלי אחר ל"ג בעומר קודם ר"ח סיון
עכ"ל.
ובספר יוסף אומץ מנהגי
פפד"מ אות תתמ"ה ותתמ"ח וז"ל גם נראה לי דכל שכן שאם יש לו
מלבוש חדש ללובשו בל"ג בעומר יש מצוה ללובשו בשבת שלפניו עכ"ל. ומשמע מדבריו
שהמנהג היה שבימי העומר אין ללבוש בגד חדש.
ובס' ליקוטי מהרי"ח
ח"ג עמוד מ"ג כתב וז"ל עיין בספר הד"ק בשם ספר סודי רזא שאין
לברך שהחיינו בימי העומר שהם ימי הדין וכ"כ בספר עיקרי הד"ט עיי"ש
אך בכל ספרי מנהגים שלנו במהרי"ל ובכלבו ובמנהגים ובלבוש ובטור ושו"ע
אין שום רמז לזה.עכ"ל.
ובספר טעמי המנהגים שם
בקונ"א אות ע"ד כ' על מש"כ שם בשם האליהו זוטא בסי' תצ"ג
דא"א זמן בספירה וז"ל בספר בגדי אהרן פרשת דברים כתב בשם סודי רזא שאין
מברכין שהחיינו בימי הספירה ובספר אורחות היים סי' תצ"ג כתב בשם ספר מועד לכל
חי שכתב וז"ל מנהג טוב שלא לחנך מלבוש חדש כזה שראוי לומר שהחיינו בין פסח לל"ג
בעומר ומצאת כי תדרשנו בפחד יצחק ובספר עיקרי הד"ט סוף סימן כ"א
וז"ל הספר פחד יצחק לא נוכל לאסור להדיא לקנות כלים חדשים בימי העומר שלא
החמירו בדבר זה לא פוסקים ראשונים ולא אחרונים א"ה כנראה שלא ראה הלקט יושר
הנ"ל שהתרומת הדשן שפיר החמיר ולכן דברים קלי הערך לתפור ולקנות חדשים נוכל
להקל ודברים דשייך בהו שהחיינו יש להחמיר עד ל"ג בעומר וראיתי בכתבי
הר"ר בעל באר עשק ז"ל שכתב ראיתי נוהגים שבימי העומר עד ל"ג בעומר
אינם עושים כלים ובגדים חדשים שהם ימי צער והכל תלוי במנהג שאין שום איסור בזה
עכ"ל.
הרי שאע"פ שמעיקר הדין
לית דין בושש ושרי לכתחילה לברך שהחיינו ולחדש בגדים, אך יש מקור נאמן לחומרא זו.
ולהלכה כל' המ"ב דרק בשעת הצורך יש להקל. ויעויי' בס' ויברך דוד (הארפנס) סי'
נט שמיקל בקנייתם וכן לקטנים ורק בלבישה יש להחמיר לדעת המחמירים. יעויי"ש.
ומבואר בפוסקים דכ"ז רק בבגד אך לא בפרי חדש וכדו' וכמבואר בהגדה ש"פ
מהבן איש חי "אורח חיים" עמ' רטז. ובקובץ מבית לוי כ' להחמיר לכתחילה
שיברך בשבת. וכן מחמיר שם לענין כניסה לדירה חדשה עד ל"ג בעומר, אך בויברך
דוד שם מביא דהגה"ק מסאטמאר זצ"ל נכנס לדירה חדשה בימי ספירת העומר.
כמו כן מבואר בפוסקים בבגדים
קלים שאין בהם שמחה כגון בגדי זיעה גרביים אין מקום להחמיר. ויעויי' עוד בתשו' קרן
לדוד סו"ס קיט בשו"ת צי"א חי"ח סי' מא, ישכיל עבדי ח"ח
או"ח סי' כ.
ובעומק ענין זה, נראה לפי
המבואר בכל הספרים הק' דאלו הימים הינם ימים בהם בונים את צורת האדם מיציאת מצרים
עד שלימות האדם בקבלת התורה, וכל' האר"י ז"ל בשה"כ שכל הוראת חיי
האדם תלויה בליל שבועות. ולכך ההתחדשות בבגדים המקיפים את האדם לא ראויה עד שיגיע
האדם עצמו לשלימות ואחרכך יחדש את המקיפים שלו, ואכן בתשו' רב שרירא מחמיר עד
שבועות ולא מיקל אחר ר"ח סיון. וכל זה אינו קשור לאבילות ימי הספירה שאינם
נוהגים בכל ימי הספירה וכפי שנבאר בשבועות הקרובים.
פנינים בפרשה
פרשת קדושים
בספר אהל יעקב מהמגיד מדובנא מביא את
דברי הילקוט בריש הפרשה, קדושים תהיו, הואיל והקדשתי אתכם עד שלא בראתי את העולם
לפיכך היו קדושים כשם שאני קדוש.
והקשה שם, מה הקשר בין כך שהקדישם עד
שלא ברא העולם לקדושה, די בכך שיאמר היו קדושים כשם שאני קדוש.
ותירץ כדרכו על פי משל, בבעל הבית
שלקח חתן מובחר ומתמיד עצום על מנת שיחזיקנו על שולחנו. וכשבא לגור ליד חמיו פחתה
התמדתו, אמר לו חמיו, מדוע ירדת בלימודך, ענה לו החתן, כי ביחס לכל בני העיירה
הינו המתמיד הכי גדול. ענה לו חמיו, אני לקחתיך כמתמיד הגדול בישיבה ולא בעיירה,
וכך רצוני שתשאר.
וכך אמר הקב"ה לישראל, אתם תהיו
קדושים כלפני הבריאה בקדושה עליונה ולא ביחס לקדושת העולם שהיא קדושה פחותה בהרבה.
ונראה להוסיף על זה, דהתוס' בקידושין
ב: מביא ב' ביאורים בלשון הרי את מקודשת לי, א' מיוחדת לי, ב' אסורה על כולם
כהקדש. הרי שהקדושה יש לה ב' אלו משמעויות, א' מיוחדת בקדושה לי, וזוהי הקדושה
העליונה שקודם הבריאה, ב' אסורה אכו"ע כהקדש, וזוהי הקדושה ביחס לכל העולם,
שגם בחיי יום יום הפשוטים עלינו להתרומם ביחס לכל בני עלמא גם בקדושה פחותה. ויתכן
שזה מרומז מיד בפסוק הבא, איש אמו ואביו תיראו, שזוהי הזהירות במורא הוריו, המרמז
על הקדושה בחיי עלמא המקובלת על כל העולם. ואת שבתותי תשמורו שזוהי הקדושה העליונה
של קודם הבריאה.
ובפרשה זו רואים שיסוד החיים זוהי
הקדושה שהקדושה כוונתה רוממות, מיוחדים לה' ופרושים מכל העולם, וזהו יסוד קיום
התורה והמצוות לעשותם מתוך רוממות הקשר שלנו עם בורא עולם, בידיעה שקיומינו את
התורה הוא משום שהוא קדוש ואנו קדושים, אזי כל קיום התורה מרומם אותנו על כל
המעשים. כי בכל מעשינו עלינו לכוין לשם עשיית רצון ה' ית' ואז יש למעשה את הקדושה.
והרי הפרשה מלאה במצוות ובמעשים
המלוים אותנו בחיי היום יום, וחובתינו לדעת שאנו עושים אותם בגלל היותינו קדושים
ולא בשל רגשות והבנה שכך צריכים לעשות, אלא רק משום שהצטווינו על כך מהבורא הקדוש,
וזוהי הקדושה המחייבת אותנו מריש כל דרגין ועד למדריגות הכי פשוטות.
