הפסוק מספר שאחרי שלן יעקב במחנה (פסוק כב), קם בלילה והעביר את בני משפחתו ואת רכושו לצד השני של נחל יבוק, ואח"כ "ויותר יעקב לבדו" (פסוק כה), כלומר חזר לבדו לצד האחר של הנחל. המפרשים מבינים שיעקב התכוון בכך להבריח את משפחתו מעשיו (כך כתב הרשב"ם), ובכל זאת הוא עצמו חזר לצד האחר, כנראה כדי לפגוש את עשיו בעצמו (ולפי חז"ל, חזר כדי להביא "פכים קטנים" שנשארו שם - חולין צא ע"א).

אבל אפשר להסביר בדרך אחרת: "והוא לן" (פסוק כב) מקביל ל"וישכב במקום ההוא" (כח, יא)  בחלום הסולם[1], ו"ויקם" כאן מקביל ל"וייקץ יעקב משנתו" (כח, טז), שם. כמו ששם הוא ראה מחזה נבואי בשנתו, והתעורר מתוך הבנת המחזה שראה, גם כאן, הוא ראה בשנתו מחזה נבואי שעוד מעט יהיה לו מאבק עם "איש". בעקבות זאת, הוא העביר את משפחתו לצד השני, כדי להרחיק אותם מהסכנה שבמאבק, ואז חזר לצד האחר כדי להיאבק עם ה"איש".

לפי פירוש זה, מובן הלשון המשונה של "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" (לב, כה) - מדוע אין שום הקדמה, כגון "והנה איש..."? לפי הפירוש הנ"ל, שכל ההעברה של משפחת ייעקב היתה מתוך מודעות יעקב למאבק שיהיה, תיאור ההעברה היא בעצם הקדמה למאבק.