בפשטות, ה"איש" מסרב לבקשת יעקב "הגידה נא שמך".

אבל אפשר לומר שה"איש" אכן עונה לשאלת יעקב: הוא אומר ששמו הוא "למה זה". שמו הארצי הוא "עשיו" על שם שהיה עשוי עם שיער בלידתו, אבל שמו השמיימי, שם השר שלו, הוא "למה זה", בגלל דברי רבקה "אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" (כה, כב), שמשמעם, למה לי בנים אם אחד מהם יהיה רשע כזה, כך שעיקר דבריה מכוונים לעשיו; וכן בגלל דברי עשיו בשעת מכירת הבכורה "למה זה לי בכורה" (כה, לב). [ואמנם גם המלאך שנתגלה למנוח ואשתו אמר "למה זה תשאל לשמי" (שופטים יג, יח) ושם ברור שאין הכוונה ששמו "למה זה", אבל שם המשיך לומר "והוא פלאי", כדי שמנוח לא יחשוב ששמו "למה זה"]. והמשמעות של שם זה הוא שבעצם כל קיומו של עשיו הוא קושיה, "למה זה", למה צריך אותו? וכפי שאומרים המקובלים ששרו של עשו הוא סמאל, והוא שטן הוא יצר הרע, והרי ה' התחרט על בריאת יצר הרע  (סוכה נב ע"ב).

במקביל גם ליעקב יש שם ארצי, "יעקב", על שם התנהגותו בלידתו, וגם שם שמימי, "ישראל", היינו שם השר שלו; אפשר לפרש "כי שרית" (פסוק כט) - נעשית שר של עצמך, במקביל לשרו של עשיו. וזו הסיבה ששאל לשמו: אחרי שה"איש" נתן ליעקב שם חדש, שם שמיימי, שאל את ה"איש": "האם גם לך יש שם שמיימי" (וידע שזה שרו של עשיו, כך שידע את שמו הארצי)? והוא אכן ענה לו בציון שמו השמיימי.