"ויתאבל על בנו ימים רבים" (לז, לד)

לכאורה, היה ראוי שהאחים יחפשו את יוסף, כדי להקל מאבלו של יעקב.

ייתכן שלא רצו לחפש אותו, שמא כשימצאו אותו, יספר ליעקב מה עשו לו, ויעקב יעניש אותם; או שסברו שלמרות אבלו של יעקב, יוסף צריך להמשיך להיות עבד, מפני שהיה לו דין רודף, כפי שהסבירו המפרשים.

עוד ייתכן שלא חיפשו אותו מפני שחשבו שהוא כבר מת, כיון שתוחלת החיים של עבדים במצרים היתה קצרה. כך משמע מדברי ראובן לאחים: "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד... וגם דמו הנה נדרש" (מב, כב) - משמע שחשבו שהוא מת (אבל לעיל לז, כט, הסברנו שרק ראובן חשב שהוא מת, מפני שלא ידע שהוא נמכר).

אבל מדברי חז"ל עולה שאכן חיפשו אותו. כך כותב רש"י (מב, ב), שכשירדו למצרים לקנות אוכל בשנות הרעב, התכוונו גם לחפש את יוסף ולפדות אותו; והוא אף כותב (מב, יד) שהתכוונו להוציא אותו בכוח, אם יהיה צורך בכך. אם כן, מסתבר שעוד לפני כן הם חיפשו אותו, ולא מצאו אותו.

ומדוע לא מצאו אותו? נראה שהיתה כאן יד ה', שרצה שהדברים יתפתחו כך שישתחוו ליוסף, ולכן מנע מהם מלמצוא אותו ולפדות אותו מעבדות. זאת במקביל ליד ה' שהביא לכך שכשיוסף חיפש את אחיו בשכם, פגש "איש" (לז, טו) שאמר לו היכן אחיו רועים, אף שבדרך הטבע לא היה מוצא אותם. ברצות ה', הוא עוזר למצוא; וברצותו, הוא מפריע למציאה.