כל זמן שיוסף היה משנה למלך, והיה במעמד שהיה יכול להיטיב עם משפחתו, מובן מדוע בני ישראל נשארו במצרים. אבל מדוע נשארו שם אחרי מותו? מדוע לא חזרו לארץ ישראל? אמנם כשהתחיל השעבוד לא היו יכולים לצאת ממצרים, שהרי עבד לא היה יכול לברוח ממצרים (מכילתא, יתרו, מסכתא דעמלק), אבל היו צריכים לצאת לפני כן?

יכולות להיות לכך כמה סיבות:

(א) היה להם טוב במצרים, כמו שכתוב "ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" (בראשית מז, כז).

(ב) השפעת הרעב העולמי הורגשה למשך שנים רבות בארץ ישראל ולכן לא היה אפשר לחזור לשם.

(ג) פחדו מהכנענים ששלטו בארץ ישראל אז.

(ד) כמו שיוסף פעל להגשמת חלומותיו, כך בני ישראל פעלו להגשמת ברית בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך... ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג). בכך מובן מה שאמר להם יוסף: "פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה" (בראשית נ, כה), שמשתמע ממנו שהם ידעו שאינם יכולים לחזור בעצמם לא"י, עד שה' יפקוד אותם, וזאת בגלל גזירת ברית בין הבתרים.