[1]  הרמב"ם בפירוש המשנה לשקלים ה, א. דן בשאלת חולי מעיים אצל הכהנים: 'היו הכהנים מהלכין על הרצפה כל היום ומתעסקין במים, ואין עליהם אלא בגד אחד בכל העתים, לפי שאסור להם לעבוד אלא בארבעה כלים: כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט - לא יוסיף ולא יפחות, ואוכלים בשר, ומחמת הנהגה זו מתרופפים טבעיהם, ונחלש כח אבריהם הפנימיים. והיה בן אחיה ממונה על רפואתם, ועל זה נתכוין באמרו: אחיה - על חולי מעים'.

[2]  משנה תמיד א, א. מידות א, ג. רמב"ם בית הבחירה ה, יא.

[3]  ראב"ד לתמיד כו, א.

[4]  משנה מקואות ח, ד. רא"ש תמיד כו, א. ד"ה 'בית הכיסא'. ראב"ד שם, וכן פסקי תוספות אות ג,  באר שבע לתמיד כו, א. תפארת ישראל אות ג. ואולם הרמב"ם פסק בהלכות אבות טומאה ה, ז. כר' יוסי, שהשימוש בבית הכיסא הוא רק לזקן וחולה ולא לאדם רגיל. ומתרץ היאיר נתיבות שבית הכיסא אכן עמד במקום זה.

[5]  יומא כח, א. רמב"ם ביאת מקדש ה, ה.

[6]  על פי רש"י ברכות סב, ב. ד"ה 'היתה שם'.

[7]  עבודה זרה יז, א.