הרב עובדיה יוסף זצ"ל
י"ב בתשרי ה'תרפ"א - ג' בחשוון ה'תשע"ד
הרב עובדיה יוסף
עובדיה (שם משפחה), נולד כבן בכור בבגדד אשר בעירק, לר' יעקב וגורג'יה ובמרוצת
השנים, שמו השני שנקרא ע"ש הרב יוסף חיים הפך להיות שם משפחתו. בגיל ארבע
עלתה משפחתו של הרב עובדיה לירושלים לשכונת בית ישראל, התנאים היו קשים וחיו חיי
עוני. הרב עובדיה למד בתלמוד תורה 'בני ציון' והתבלט בזיכרון ובהתמדה עצומה, כך
שבגיל תשע כתב כבר הערות על הספר ראשית חכמה.
בגיל 12 עבר הרב לישיבת פורת יוסף
שבעיר העתיקה, ושם שקע בעולמה של תורה לימוד וכתיבה כאשר ראש הישיבה הרב עזרא
עטייה שימש לו כאב רוחני.
בגיל 18 העביר הרב עובדיה שיעורים על
הבן איש חי בבית כנסת אוהל רחל, בשיעור זה הרבה הרב לחלוק על הבן איש חי, כשהוא מרבה להיצמד לשלחן ערוך מלווה ומגובה על
ידי ראש הישיבה הרב עזרא עטייה. בגיל 20 הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון
מאיר חי עוזיאל, שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. בגיל 24 נשא לאשה
את מרגלית בת הרב אברהם פטאל. עקב בקשת הרב עוזיאל עבר הרב עובדיה בגיל 27 למצרים
שם שימש כאב"ד וחיזק את הקהילה בתורה ובמעשים טובים. הרב עובדיה חזר לישראל
ושימש כדיין בביה"ד אזורי בפתח תקוה תוך שהוא נצמד למסורת בני ספרד ולפסקי
השלחן ערוך. הרב הרבה להוציא כתבים כדוג' חזון עובדיה ויביע אומר והקים ישיבה כדי
לגדל בני תורה ספרדיים לדור העתיד. בגיל 38 נתמנה הרב כחבר בית הדין הגדול
בירושלים ובגיל 48 נבחר לכהן כרב ראשי לתל אביב יחד עם הרב גורן. עשר שנים מאוחר יותר
(בגיל 52), התמנה הרב להיות כרב הראשי לישראל לצדו של הרב גורן.
הרב עובדיה עסק בהרבה עניינים שעמדו על
הפרק, כדוג' התרת עגונות, נישואין עם קראים, אתיופים, היתר המכירה וכו' לאחר
כהונתו כרב ראשי, המשיך הרב לכהן כדיין עד להקמת מפלגת ש"ס. משם והלאה התעסק בזיכוי
הרבים, הפצת ספרים, פסקי הלכה ושיעורים. הרב עובדיה היה למנהיג בקרב ישראל, ומפיהו
ומפי עטו למדנו והורו הרבה מורי הוראה בישראל מפסקיו וממעשיו בכל חלקי התורה.
הרב ראה חשיבות
גדולה ללמוד ולעסוק בתורת המקדש והקרבנות. מן הראוי להביא כאן מהסכמת הרב לספרי 'מכון
המקדש' על חשיבות המקדש ולימוד המקדש בזמן הזה: "... לדאבוננו לימוד עניני
המקדש ועבודתו הוזנח בתקופת הגלות, וכפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה
לסדר קדשים, שדבר זה, כלומר, הקרבנות, 'אבד בעוונותינו שרבו, ואין מעניינים בו כי
אם מעטים מבני אדם... עד שהושוו בהם החכם הגדול והסכל שבהמון. וכ"כ מרן ב'בית
יוסף' (או"ח סי' ג) שהעולם 'אינם מעיינים בדברי הרמב"ם בהלכות בית
הבחירה אלא חד או תרי בדרא'. וכפי שהאריך מרן ה'חפץ חיים' בהקדמתו לספרו 'ליקוטי
הלכות' על מסכתות קדשים... ולכן הנני קורא בזה למלמדי תשב"ר, להתחיל בלימוד
עניני הקרבנות כבר בגיל צעיר, וכפי שהנהיגו רבותינו מדורי דורות, כמובא בתנחומא
(צו סימן יד): 'למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא? - אלא מפני
שכל הקרבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו ואינם יודעים מהו טעם חטא
ועוון. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, שיהו מתחילין תחילה בסדר הקרבנות: יבואו טהורים
ויתעסקו במעשה טהורים! לפיכך אני מעלה עליהם כאילו הם עומדים ומקריבים לפני
הקרבנות. והודיעך, שאף על פי שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג - אילולי התינוקות
שקורין בסדר הקרבנות לא היה העולם עומד'. עתה, שראינו בעינינו בחורבן ישובים
ובתיהם של צדיקים בארץ ישראל, כמובא בברכות נח ע"ב 'מיום שחרב בית המקדש
נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו... דיו לעבד שיהא כרבו', לפיכך, מצוה כפולה
ומכופלת עלינו, לעסוק בעניני המקדש, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ובזכות לימוד
עניני המקדש ועבודתו, עינינו תראינה בבוא גואל לציון ומלאה הארץ דעה את ה' כמים
לים מכסים במהרה בימנו אמן"
