"אנכי ה' אלקיך" וכו' (שמות כ)

נוכל למצוא סיבה לתוכנם ולסדרם של עשרת הדברים לפי הסדר ההסטורי של מאורעות מבריאת העולם עד גלות מצרים.

"אנכי ה' אלקיך" - ה' הוא בורא העולם - "בראשית ברא אלקים".  ה' הוא היחיד  אפילו בעליונים שהרי "ברא א-להים את השמים ואת הארץ".

"לא יהיה לך אלהים אחרים" - העבודה הזרה הראשונה היתה השמש והכוכבים - "את שני המאורות...ואת הכוכבים"

"לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא" - הגירוש מגן עדן היתה בגלל סילוף של דברי ה', בדברי הנחש "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו", והוא גם השתמש בשם ה' "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע".

"זכור את יום השבת" - הגירוש מגן עדן היה בערב שבת, ומיד לאחר הגירוש היה שבת.

"כבד את אביך ואת אמך" - מיד אחרי הגירוש מגן עדן נולדו קין והבל, והגיע לעולם המושג של אבהות ואמהות.

"לא תרצח" - הרצח הראשון היה מיד לאחר מכן - "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".

"לא תנאף" - שנות האדם הוגבלו ל-120 שנה בגלל חטאיהם בעניני עריות - "ויראו את בנות האדם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (ופירש רש"י: אף בעולות בעל), "והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

"לא תגנב" - המבול היה עונש לגזל - "ותמלא הארץ חמס".

"לא תענה ברעך עד שקר" - השקר של לבן שהביא את לאה במקום רחל, שכתוצאה מכך יוסף, בנה של רחל, לא היה הבכור, ובכל זאת יעקב חיבב אותו, מה שגרם לריב בין האחים שהוביל לירידה למצרים. ולעומתו, יעקב שמייצג את תקופת האבות, "בחיר האבות", שמידתו היא מידת האמת, כמו שכתוב "תתן אמת ליעקב".

"לא תחמוד... וכל אשר לרעך" - גלות מצרים היה תוצאה של קנאת אחי יוסף בכתונת הפסים של יוסף.

ארבעת הדברות הראשונים הם בין אדם למקום, כי הם מקבילים לזמן שעוד לא היתה חברה אנושית. כל השאר הן בין אדם לחברו, כי הם מקבילים למעשים היסטוריים שקרו בחברה האנושית.

אם כן, אפשר לומר שהמצוות ניתנו כתיקון לאנושות למעשיו ההיסטוריים.