"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג)

"וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" – האור תמיד מגיע אחרי החושך!

לפני שעושים לתינוק את ברית המילה, עוברים עליו שבעה ימים של עורלה. אין זאת, אלא שאי אפשר להפוך להיות יהודי שלם כבר מהרגע הראשון...

כתב רבי נתן (ליקוטי הלכות מילה ג, ד), שתהליך דומה מופיע בכל מקום שיש בו קדושה:

"וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת מִילָה בַּשְּׁמִינִי, כִּי גַּם בִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לַעֲבֹר עַל הַתִּינוֹק שִׁבְעָה יְמֵי עָרְלָה וְאַחַר כָּךְ בַּשְּׁמִינִי מָלִין אוֹתוֹ, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה תְּחִלָּה בְּיַד כְּנַעַן וְאַחַר כָּךְ נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁהָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בַּתְּחִלָּה עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת בְּלֹא הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ נִתְּנָה תּוֹרָה, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁתַּקְדִּים הַקְּלִפָּה לַפְּרִי. וּבֶאֱמֶת גַּם בְּעֵת שְׁלִיטַת הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, דְּהַיְנוּ בִּימֵי עָרְלָה, בְּעֵת שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיַד כְּנַעַן וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה, גַּם אָז מְקַבְּלִין חִיּוּת רַק מֵה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁמְּחַיֶּה אֶת כֻּלָּם בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלֶמֶת... שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד חִנָּם, שֶׁזֶּהוּ הַחֶסֶד סָתוּם וְנֶעְלָם מֵעֵין כֹּל".

תמיד הקליפה קודמת לפרי, והקדושה מופיעה רק לאחר תקופה ארוכה של הסתר והעלם.

כך למשל הייתה ארץ ישראל בתחילה במשך שנים רבות תחת שלטון כנען, שהוא שיא הטומאה והעבודה זרה, ורק אחר כך עברה לידי ישראל. גם העולם כולו התקיים עשרים ושש דורות בלי תורה, עד שניתנה התורה במעמד הר סיני.

ולכאורה נשאלת השאלה איך יכול העולם להתקיים בהסתר שכזה, בלי קדושה שתחיה אותו, הרי העולם נברא בשביל התורה? כפי שאמרו חז"ל שברית התורה היא זו שמקיימת את חוקי הטבע (ירמיהו לג, כה): "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". אם כן מה מקיים את העולם בתקופת החושך?

התשובה היא שגם בתוככי החושך והקליפה מסתתרת חיות אלוקית שמקיימת העולם. הקב"ה נותן חיות גם לעולם שלא נגאל עדיין, בשביל הגאולה שעתידה לבוא. ה' מחייה את עולם ההסתר כהכנה לקדושה שעומדת להתגלות בו.

וזה נכון לא רק לעולם אלא גם לכל אדם בפני עצמו. גם לאדם יש לפעמים זמנים של חושך והסתר פנים שבהם הוא שקוע בחומריות, בטומאה או בחטא. אבל במקום להעניש אותו מיד על חטאו, ממשיך הקב"ה לקיים אותו ולהזרים לו חיות, כי הוא יודע שסוף הקדושה לבוא. לכן צריך האדם לדעת ולהרגיש שה' נמצא איתו גם בתוך החושך, ולהאמין בעצמו שעוד יזכה לראות את הזריחה בסוף הלילה - "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" (מיכה ז, ח).