תענית גבורות גשמים בזמן שבית המקדש היה קיים
מאת: יונתן שטנצל
בזמן שבית המקדש היה קיים, ולא היו יורדים גשמים,
החלו תלמידי החכמים לצום מיום י"ז במר חשוון והלאה בימי שני חמישי ושני. כמו שהמשנה מפרטת תענית פרק א משנה ד: :"הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין שלש תעניות"
אם צום זה לא גרם לירידת הגשמים עד ר”ח כסלו, בית דין היה גוזר תענית ציבור 3 תעניות והצום היה מתחיל מעלות השחר עד צאת הכוכבים.
ואם לא ירד גשם, גזרו 3 תעניות נוספות שהצום החל עוד מהערב בשקיעת החמה.
ואם אלה לא גרמו לירידת גשמים בית דין גזר עוד 7 תעניות שבו יצאו לרחובה של עיר, עם ארון והספר תורה, ושמים אפר, על הארון, והספר תורה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין ובראש כל ישראל במקום הנחת תפילין, והיה זקן אומר דברי כיבושין, ולאחר מכן היו מתפללים, הוסיפו לתפילת שמונה עשרה 6 ברכות מיוחדות אחרי גואל ישראל, ובברכת גואל ישראל הוסיפו נוסח נוסף כמו שהמשנה כותבת תענית פרק ב משנה ב :"עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהם עשרים וארבעה ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש". ובסיום כל ברכה היו לסירוגין עומדים שני כהנים עם חצוצרות ומצידי שניהם שני כהנים עם שופרות. פעם ראשונה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, ובפעם השניה תרועה תקיעה תרועה והיו מתשמשים בסוג שופר של איל מכופף, שני התוקעים בשופרות היו מסיימים את התקיעה לפני שסיימו שני התוקעים בחצוצרות כמו שכותבת המשנה מסכת ראש השנה פרק ג משנה ד : "בתעניות בשל זכרים כפופין ופיהן מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות”:
