מה,ז: וישלחני אלוהים לפניכם, לשום לכם שארית בארץ: מהו 'שארית'? הנצי"ב: "שיהא שם (שארית במשמעות 'שם ושארית', לפי שמואל ב' יד,ז) העברים גדול בארץ, שנשתיירו המה  בחיים על ידי זרע יעקב, וישכילו שאף על גב שהם המעט בתבל, המה מקיימי העולם". מכאן שיוסף נשלח על ידי ה' להביא את העולם להכיר בחשיבות עם ישראל, כמקיימי העולם. מעניין.

מו,ד: ואנוכי אעלך גם עלֹה: מדוע הכפילות אעלך – עלֹה? הנצי"ב: "עלייה חושית – שיעלו בשעת גאולה לארץ ישראל, וגם 'עלֹה' – עלייה רוחנית, שביציאת מצרים יעלו במתן תורה ובעבודת הקרבנות יותר מאשר היו עוד לפני בואם למצרים". ירידה צורך עלייה כפולה ומשתלמת. בכל אסון – טמונה ברכה.

מו,ז: בנותיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה: מיהן בנות יעקב, מלבד דינה, והאם בני יעקב לא הולידו בנות, מלבד סרח בת אשר ויוכבד בת לוי? הנצי"ב: "נראה דגם המה (הבנים) הולידו הרבה נקבות, אלא שלא היו בכלל שבעים נפש, ולא עוד אלא דיעקב עצמו היו לו עוד בנות מנשיו כמשמעות הכתוב 'ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו (לז,לה), אלא שלא נזכרו בשמם משום שלא היה בהם עניין נוגע לאומה הישראלית, כמו שאירע על ידי דינה". הנצי"ב מלמדנו שכל שם שנזכר בתורה יש לו משמעות לסיפור המקראי, ואם לא נזכר בשם – משמע אינו מוסיף למסר התורה. מעניין מאד.

מז,יב: ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ... לחם לפי הטף: מה הכוונה ב'לפי הטף'? הנצי"ב: "סתם לחם הנאכל לאדם הוא הנאפה עם הסובין שבו, אבל ה'טף' שהם יונקי שדיים וזקנים וחולים ... יוסף הספיק אפילו לחם הנדרש לטפלים בלי סובין". יוסף דאג לכולם, כיאות למנהיג ו'אב לפרעה'.

מז,יג: ותֵלַהּ ארץ מצרים: מהו 'ותֵלַהּ'? הנצי"ב: "לא כמו שכתב רש"י שהוא מהוראת עייפות, אלא מלשון שעמום הדעת, ועושה כמתלהלה ומשתגע שלא בדעת דרך ארץ ... וכן מרעבון עושין בשיגעון ובלי דעת". ביאור פשוט ונכון המסביר את הטירוף כפשוטו שבמכירת כל הארץ, אדמתה ומקנה למלך מצרים.

שבת שלום, שבת של שם ושארית בין הגויים, עלייה רוחנית, משמעות בחיינו, סיפוק כל צרכינו וחוזק הדעת, אורן, בן וכו'.