יוסף פותר את החלום לשר המשקים ומבקש שיזכיר אותו כשיצא מבית האסורים (פסוק יד): "כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה."

ובפסוק כג' שר המשקים שוכח את יוסף: "וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ." 

רש"י על הפסוק כותב:  "וישכחהו - לאחר מכן. מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים,

שנאמר (תהילים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב".

רש"י עונה על השאלה מדוע יוסף חיכה שנתיים שלמות בשביל לצאת מבית האסורים ועונה שבגלל שיוסף תלה באותו שר את יציאתו (ולא בה') קיבל עונש של שנתיים.

וכאן אפשר לשאול: הרי ידוע שאין סומכים על הנס, ויוסף עשה השתדלות סבירה בכך שביקש משר המשקים שיזכיר אותו? אז למה הוא קיבל עוד שנתיים בכלא?

לדעתי יש לדייק בלשון הפסוק ובלשון רש"י כדי להבין את ההבדל הדק בין הבטחון בה' להשתדלות המצופה מאיתנו.

יוסף אומר לשר המשקים: "כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה."-  שאם אתה תזכיר אותי אצל פרעה אתה תוציא אותי מהבית הזה, היציאה שלי תלויה רק בך!  ואתה זה שתוציא אותי!

(אולי היה צריך לומר תזכיר אותי ואצא מן הבית הזה).

ולכן רש"י משתמש במילה "תלה"- שיוסף סמך עליו בלבד.

וניתן להוסיף שיוסף אחרי השנתיים הללו משתמש בלשון אחרת שתלויה בה': "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי  אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה"  (פרק מא פסוק טז) סה"כ 9 פעמים מוזכר ה' בדו שיח עם פרעה בפרק זה (פעמיים פרעה מזכיר את שם ה') וכך גם בפרקים הבאים שם ה' שגור בפה יוסף.

לע"נ אליעזר שטרית.