ביציאת מצרים המצרים לקו עשר מכות, זה לא במקרה, אלא שביציאת מצרים היו צריכים להביא את הגאולה, שכך נעשה במתן תורה עד שחטאו בעגל: 'דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). לכן ביציאת בנ"י ממצרים היה גילוי במכות כעין עשרת הדברות שבמתן תורה שנעשה ביציאתם, שהוא חלק מהיציאה, מארבעת לשונות הגאולה – "ולקחתי", שאז היה גילוי של הגאולה. לכן כמו שהעולם נברא בעשרה מאמרות, והם קשורים לעשרת הדברות, כך במכות יש עשרה, שזה מחובר לדברות וממילא למאמרות – לתיקון העולם כולו (כמתגלה במתן תורה עם הדברות). זהו שמובא בפסיקתא רבתי שעשרת הדברות ועשרת המאמרות קשורים, וכן עשרת המכות ועשרת הדברות קשורות: 'נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. "אנכי" כנגד "ויאמר אלקים יהי אור" (בראשית א' ג'), וכתב "והיה ה' לך לאור עולם" (ישעיה ס' י"ט). "לא יהיה לך" כנגד "ויאמר אלקים יהי רקיע [בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים]” (בראשית א' ו'), אמר הקדוש ברוך הוא: היה מבדיל ביני ובין עבודה זרה שנקראה [מים] מכונסים, כדכתיב "אותו עזבו מקור" וגו' (ירמיה ב' י"ג). "לא תשא" כנגד "ויאמר אלקים יקוו המים" (בראשית א' י'), אמר הקב"ה: המים חלקו לי כבוד ופינו את עצמן, ואין אתם חולקים לי כבוד מלישבע בשמי לשקר?. "זכור" כנגד "ויאמר אלקים תדשא הארץ" (שם שם י"ב), אמר הקדוש ברוך הוא: מה דתיכול בשבת מוקיר שלא נברא העולם אלא שלא יהיו חוטאים, ויהו חיים לעולם ואוכלים גידולי הארץ. "כבד" כנגד "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים" (שם שם ט"ו), אמר הקב"ה: הא ברייתי לך תרין נהורים אביך ואמך, הוי זהיר ביקרהון. "לא תרצח" כנגד "ויאמר אלקים ישרצו המים" (שם שם כ'), אמר הקדוש ברוך הוא: אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים, שנאמר "ותעשה אדם כדגי הים" וגו' (חבקוק א' י"ד). "לא תנאף" כנגד "ויאמר אלקים תוצא הארץ [נפש חיה למינה" וגו'] (בראשית א' כ"ד), אמר הקדוש ברוך הוא: הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד דבק בזוגיה (במינים) [במיניה]. "לא תגנוב" כנגד "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע" וגו' (שם שם כ"ט), אמר [הקב"ה]: אחד מכם אל יפשוט ידו בגניבה ובממון חבירו, אלא מן ההפקר כעשבים הללו. תני רבי חייא: הנשמר בגינה אסור משום גזל, ושאינו נשמר בגינה מותר משום גזל. "לא תענה" כנגד "ויאמר אלקים נעשה אדם" וגו' (שם שם כ"ו), אמר הקדוש ברוך הוא: הא ברייתי לך חבריתך בדמותי (ואת חבית) [ואתחברת] ודמית (לבילמי) [לצלמי], לא תסהיד על חברך סהדו דשקר. "לא תחמוד" כנגד "ויאמר אלקים לא טוב היות אדם לבדו" (שם ב' י"ח), אמר הקב"ה: הא ברייתי לך זוגך, כל חד וחד מינכון ידבק בזוגיה, לא (תחמד) [יחמד גבר] מנכון אתתא דחבריה. נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים. "אנכי" כנגד מכת דם, "ויהפך לדם יאוריהם" (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כ"ט ג'), אל תאמר שאני בראתי עצמי. "לא יהיה לך" כנגד [מכת] צפרדעים, (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם], אמר הקב"ה: הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד? "לא תשא" כנגד מכת כינים, שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו. "זכור" כנגד מכת ערוב, אמר הקב"ה: לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד. "כבד" כנגד מכת דבר, דכתב "למען יאריכון ימיך" (שמות כ' י"ב). "לא תרצח" כנגד מכת שחין, אמר הקדוש ברוך הוא: אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו. "לא תנאף" כנגד מכת ברד, "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שם ט' כ"ד), וכתב "היחתה איש אש בחיקו" וגו' "כן הבא על אשת איש" וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט). "לא תגנוב" כנגד מכת ארבה כתב, "בעד החלונות יבואו כגנב" (יואל ב' ט'). "לא תענה" כנגד מכת חושך, אמר הקדוש ברוך הוא: אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת, אל תעידנה. "לא תחמד" כנגד מכת בכורות, שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים' (פסיקתא רבתי, כא). שהם מחברים מזה לזה (מכות, דברות ומאמרות) לתיקון העולם כולו (ובפרט שהמכות במצרים באו ללמד את האמונה בה' [ראה ב'לזמן הזה' ניסן 'דצ”ך עד”ש באח”ב', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א], כך שזה קשור לגאולה שכולם יאמינו בה'). נראה שלכן מובא על קריעת ים סוף: 'ר' יוסי הגלילי אומר: מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמשים מכות? במצרים מה הוא אומר? "ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע" וגו', ועל הים מהו אומר? "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו'. כמה לקו באצבע? עשר מכות, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות' (מכילתא, שמות יד,לא [ואנחנו אומרים זאת גם בהגדה של פסח]). שהדברות הם השורש לכל התורה, ולכן על הים שהיה גילוי ה' גדול ביותר, עד שאפילו השפחות התנבאו יותר מהנביאים ('"זה א'לי" – ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל?' וכו' [מכילתא שמות טו,ב]), לכן יש בו גילוי גדול יותר לעומק, ולכן אז כבר מתפרט כנגד כל התורה, ולכן מוכפל בחמשה כמרמז לכל התורה מהדברות. בפרט שבים סוף היתה המכה  בים, ולכן זה מרמז על הדימוי של גילוי התורה בדברות: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר ה, יד) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. ר"ש בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). אולי גם דברי ר"א ור"ע שמוסיפים בכל מכה ומכה עוד מכות בתוכם, זה בא לרמז על הקשר לדברות במכות מצרים. 'ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות?' וכו' (מכילתא שם), זה כרמז לארבעת האפשרויות איך היו עשרת הדברות רשומים על הלוחות: 'כיצד היו הלוחות כתובים? ר' חנינה <בן אחיה ר' יהודה> בן גמליאל אומר: חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, הה"ד (דברים ד) "ויכתבם על שני לוחות אבנים", חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנן אמרי: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, הה"ד (שם) "ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים", עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ר"ש בן יוחאי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב "ויכתבם על שני לוחות אבנים", עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אמר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב (שמות לב) "מזה ומזה הם כתובים" מטרוגה' (יר' שם). [דרך אגב, ראה ב'הירושלמי והגר"א',  עמ' 259-260, שמרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א דן בהגהות הגר"א על המכילתא בדרשה של חמש או עשר בכל לוח]. לשיטת ר"ע היו חמש מכות בכל מכה: 'ר' עקיבא אומר: מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של חמש מכות?' וכו' (מכילתא שם), כיון שהדברות מתחלקות לחמש מול חמש (על כל לוח חמש דברות, או [גם אם נכתב יותר פעמים בכל לוח] זה חמש דברות כנגד חמש דברות, שקשורים זה לזה: 'כיצד נתנו עשרת הדברות? ה' על לוח זה וה' על לוח זה. כתיב "אנכי ה' אלקיך" וכנגדו "לא תרצח", מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך' וכו' [מכילתא שמות כ,יג]. אמנם זה נדרש למ”ד חמש בכל לוח, אולם בכ”ז נראה שממנו נלמד גם לשאר שיש קשר בין חמש הראשונות לחמש השניות [בפרט שהדברות מחולקות חמש בין אדם למקום וחמש בין אדם לחברו, או כנגד תורה שבכתב ושבע”פ (רמב”ן. שמות כ,יב), ולכן יש למצוא חיבור בין שני החמישיות גם אם נכתבו כולם יחד כהמשך]), כדי להדגיש את הדימוי לדברות, בנוסף לזה במכות יש התגלות נוספת של חמש: '"וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה", כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא חזר בו מחמש מכות ראשונות, מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו כאשר דבר ה' אל משה, שכן כתיב (שמות ז ג) "ואני אקשה את לב פרעה”' (שמו"ר יא,ו), לכן בא להדגיש גילוי של חמש כרמז של חיבור המכות והדברות. וכן בכלל כדי לרמז שכבר במכות מצרים היה רמז שכל התורה גנוזה בעשרת הדברות, ולכן עשר מכות אבל בגילוי של חמש בכל מכה, כגילוי שכל התורה טמונה בעשרת הדברות. (ולפי ריה"ג כיון שבבראשית אין מצוות שמחייבות אותנו, שהמצוות מתחילות במצות החודש [רש"י בראשית א,א. וראה ב'תורת המקרא' "בראשית" אות א' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסבר לזה], לכן זה מגלה כביכול על ארבעה חומשים, כביטוי שמזמן מתן תורה מתחיל החיוב ולא לפני [שמה שנאמר לפני זה, מחייב רק בשל שנאמר שוב במתן תורה]. ואילו לר”ע כין שבסופו של דבר יש מצוות שמופיעות בספר בראשית, אז מכליל גם אותו במספר [או ההבדל ביניהם לגבי ספר דברים שהוא כחזרה ע”י משה, ולכן האם להכלילו או שלא]).