ערב יום הכיפורים. א.נהגו לסדר כפרות בערב יום כיפורים ט' לחודש תשרי, וכל איש ואשה המעוניין בקיום מנהג קדמון זה יכול לצאת ידי חובה ע"י הקצאת סכום כסף לצדקה ויאמר את סדר הכפרות כנהוג. סדר כפרות אפשר לעשות במשך הלילה והיום שלמחרתו. ב.שחרית מקוצרות הסליחות, אין אומרים "מזמור לתודה" ולא "אבינו מלכנו" ולא "תחנון" ו"למנצח". ג.מצוה להרבות בסעודה בערב יום הכיפורים. ד.תפילת מנחה אפשר להתפלל מחצי שעה אחרי חצות היום, מתפללים תפילת יח כבימות החול, לאחר "יהיו לרצון" חייב כל אחד להתוודות ולומר כל סדר וידוי של יום הכיפורים, בוידוי יתכוין כל אחד להתחרט על עבירות שעבר ויקבל עליו שלא ישנה במעשים כאלה בעתיד. ה.הש"ץ חוזר על התפילה ואינו חוזר על סדר הוידוי, ואין אומרים תחנון. ו.לאחר מנחה אוכלים "סעודה מפסקת". ז.ניזהרים שלא לאכול בסעודה זו מאכלים קשים לעכול ולא מאכלי חלב חמים וביצים חמות. ח.צריך להפסיק את סעודתו מבעוד יום כדי להוסיף מחול אל הקודש. ט.סיים סעודתו המפסקת מבעוד יום ויש עוד שהות לאכול ולשתות, מותר לטעום אם לא התנה שלא לטעום יותר, וטוב שיתנה בפירוש לפני ברכת המזון, על מנת שיאכל וישתה אחרי כן אם ירצה.

אהבת ישראל ובקשת מחילה. א.מצות עשה מן התורה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר  "ואהבת לרעך כמוך" לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו. ב.כל השונא אחד מישראל בלבו עובר ב"לא תעשה" שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך". ג.עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עם התשובה, עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שיפייסנו. ואפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו. אם אינו מתפייס בפעם הראשונה, יחזור ויפייסנו פעם שניה ושלישית וירבה עליו רעים עד שיתפייס. ד.המתבקש סליחה לא יהא אכזרי מלמחול לחברו אם לא שמכוון לטובת המבקש, ומי שאינו מעביר שנאה מלבו ביוה"כ אין תפילתו נישמעת. ה.חייב כל אחד ואחד לטהר את עצמו לכבוד היום הקדוש והנורא "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

הדלקת הנרות.  א.מיד אחרי הסעודה מדליקה אשה או איש נרות בחדר האוכל ומברכת "להדליק נר של יום הכיפורים" ו"שהחיינו". ב.נהגו להדליק "נרות נשמה" בבית הכנסת או בחדר לעילוי נשמת ההורים והקרובים. בכל בית כנסת צבאי חייבים להדליק נר נשמה אשר ידלוק במשך כל יום הכיפורים לעלוי נשמות קדשנו גבורינו שנפלו על קדושת השם במלחמת השחרור. ג.בית כנסת צבאי הנמצא בצריף או באוהל אין להדליק שם נרות מחשש שריפה.

צום יום הכפורים. א.כל איש ואשה יהודים חייבים לצום ביום הכפורים מערב עד ערב. ב.יום הכפורים אסור באכילה, בשתיה, במלאכה, רחיצה, סיכה ונעילת סנדל. ג.כל חולה הצריך לאכול, והרופא קבע שהצום יכביד עליו את חוליו מותר לו לאכול עד חלוף הסכנה ממנו. ד.רופא אחד אומר צריך לאכול, ורופא שני אומר אינו צריך מאכילים אותו. גם אם הרופא אומר אינו צריך, והחולה אומר צריך שומעין לחולה. ה.חולה שמותר להאכילו מאכילין אותו ומשקין אותו מעט מעט והוא:עד שלשים גרם אוכל בכל תשע דקות ועד 42 גרם משקה בכל תשע דקות. ו.המאכל והשתיה אינם מצטרפים ומותר להאכיל אותן באותן 9 דקות 30 גרם אוכל ו-42 גרם משקה מאיזה מין שהוא, ואם כל זה לא מספיק לחולה, מאכילים אותו כשיעור הנ"ל בכל חמש דקות. ואם גם זה לא מספיק לדעת הרופא, מאכילים אותו כדי צרכו בלי חשש. ז.בזמן קרבות ממש, חייל הפועל בקרב, מיד כשירגיש שיעילות פעולתו המלחמתית יורדת עד שזה עלול להשפיע לרעה על כושר תרומתו לקרב, חובה עליו לאכול בכדי שלא לסכן את תוצאות הקרב. ח.חייל הפועל בהכנות לקרב אין להתיר לו לאכול על יסוד הנימוק של המאמץ הגופני וההכנות לקרב.

דברים האסורים לעשותם ביוה"כ.  א.כל המלאכות האסורות בשבת אסורות ביום הכיפורים. ב.רחיצה אסורה ביום הכפורים בין במים חמים בין במים צוננים. וגם רחיצת פניו, ידיו ורגליו אסורה. ג.אם היו פניו ידיו ורגליו מלוכלכות בטיט או בזיעה, מותר לרחוץ כדי להעביר את הלכלוך בלבד. ד.נטילת ידים שחרית או אחרי עשית צרכיו מותרת עד סוף קשרי האצבעות ואחר שינגב ידיו ועדיין לחות קצת, מעבירן על עניו להרטיבן ולרעננן קצת. ה.כהן העולה לדוכן מותר לו ליטול ידיו. וכל רחיצה שאינה לשם תענוג, מותרת. ו.אסור לסוך את הגוף או את מקצתו בשום קרם. ז.איסור נעילת נעלים ביום הכיפורים הוא רק בנעלי עור, אבל בנעלים של גומי ושל שאר מינים מותר. ח.נעלי גומי שסוליותיהן  של עור, נעלי עור שסוליותיהן של גומי או של קרפ, אסורות ביוה"כ. ט.חיילים הנמצאים בתפקיד צבאי הכרחי גם ביום הכפורים ואין להם נעלי גומי, מותר להם לנעול נעלי עור בתפקידם. י.גם חיילים שאינם בתפקיד, והם ביוה"כ במחנה מחוץ לבית הכנסת ואין להם נעלי עור, מותר להם לנעול נעלי עור בחוץ וכאשר יבואו לבית הכנסת או לחדר יחלצו אותם.

ליל כל נדרי. א.כל נשוי או כל רווק הנוהג להתפלל בכל השנה בטלית, מתעטף בטלית מבעוד יום ומברך עליו "להתעטף בציצית" חולצין את הנעלים של עור ואומרים "תפלה זכה" ויכוונו בתפלה זו לקיים מצוות וידוי. ב.מוציאים שני ספרי תורה (או אחד אם אין שם יותר) ומוסרים אותם לשני אנשים שיעמדו כמשמר משני צדי הש"ץ. ג.הש"ץ אומר לפני שקיעת החמה "כל נדרי" בניגון המסורתי, והקהל עונה אחריו בלחש. בנוסח "כל נדרי"  יש לומר "מיום כפורים שעבר עד יום כפורים זה ומיום כפורים זה עד יום כפורים הבא עלינו לטובה". ד.הש"ץ מברך בקול רם והקהל עונה בלחש "שהחיינו" בשמחה והודייה. הקהל מסיים את הברכה לפני הש"ץ בכדי לענות אחריו אמן. איש ואשה שכבר ברכו על הנרות לא יברכו "שהחיינו" ב"כל נדרי". ה.בקריאת שמע של ערבית אומר כל הקהל יחד בקול רם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אחר תפלה בלחש אין אומרים "קדיש" רק מתחיל הש"ץ "יעלה". ונהגו לדלג על הפיוטים "אמנם", "אשמנו", "אותך אדרוש", "אתה מבין" שבערבית שחרית ומוסף. אחרי הפיוטים אומרים "אבינו מלכנו" "קדיש תקבל" "עלינו" "לדוד ה' אורי".

סדר תפלת שחרית.  א.נהגו שלא לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" ביום הכפורים ועל כן יש לברכה בערב עם נעילת הנעלים. ב.בקריאת שמע אומרים "ברוך שם כבוד" וכו' בקול רם. לאחר יוצר אומרים "אבינו מלכנו".

סדר קריאת התורה. א.מוציאין שני ספרי תורה, ואומרים "יג מדות" ותפלת "רשב"ע". בספר הראשון קוראים ששה קרואים בפרשת אחרי מות, ומברכין ני שברך המודפס במחזור. אומרים חצי קדיש, ובספר השני קוראים בפרשת פנחס "בעשור לחדש" ומפטירין ישעיה נז "ואמר סולו סולו".

הזכרת נשמות. א.אחרי קריאת התורה יוצאים מי שיש להם הורים מבית הכנסת, ושאין להם הורים אומרים "יזכור". אחרי גמר יזכור של יחידים, הש"ץ אומר "יזכור" המודפס לקדושי צה"ל. אחרי כן נכנסים חזרה לבית הכנסת, והש"ץ עורך אזכרת "א-ל מלא רחמים" לכל הקדושים מצבא הגנה לישראל שנפלו על שחרור המולדת. אחרי זה אומרים "אב הרחמים" "אשרי" "יהללו" "לדוד מזמור".

סדר תפילת מוסף. א.יש להתפלל תפילת מוסף בלחש לפני חצות היום, וחזרת הש"ץ יתחיל גם כן לפני שעה זו. נהגו לכרוע על אפיים ב"עלינו" ובסדר העבודה, בכל פעם שהש"ץ אומר "היו כורעים ונופלים על פניהם". ויזהרו מאד לפרוש מטלית על הרצפה בזמן הכריעה. והש"ץ אסור לו לעקור רגליו בנפילת "כורעים". ב.יש כמה נוסחאות בסדר העבודה, ובכל בית כנסת הולכים אחר מנהג רוב המתפללים. ג.נהגו לעשות הפסקה בין מוסף למנחה. ואלו שפושטים טליתותיהם ומסיחים את דעתם לזמן רב מן הטלית צריכים לחזור ולברך כשחוזרים ומתעטפים למנחה.

סדר תפלת מנחה. א.אין אומרים "אשרי" ו"בא לציון". מוציאים ספר תורה וקוראים שלשה קרואים בפרשת עריותעד סוף הפרשה. והשלישי הוא המפטיר, אחרי הקריאה אין אומרים "קדיש". מפטירין ביונה ומוסיפים שלשת הפסוקים "מי א-ל כמוך" את ברכת ההפטרה מסיימין ב"מגן אברהם". ב.בחזרת הש"ץ לפני הפיוט "זכור לנו ברית" אומרים סליחת "א-ל נא רפא נא". ג.אין הכהנים נושאים כפיהם בתפילת מנחהאבל אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו". ואומרים "אבינו מלכנו" ומסיימים קדיש תתקבל.

תפילת נעילה. א.זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות ויש להדר שלא להקדים להתפלל נעילה לפני שעה ורבע לפני השקיעה, ולא אחרי השקיעה. יש לסדר שהש"ץ יגמור את התפילה לפני השקיעה בכדי שיוכלו הכהנים לעלות לדוכן לפני שקיעת החמה. אם בכל זאת לא הספיק לגמור עד 13 דקות אחרי השקיעה לא יעלו הכהנים לדוכן. ב.אומרים "אשרי", "ובא לציון", "חצי קדיש". בכל התפלות שבנעילה אומרים במקום "יכתבנו" "וכתוב" "ונכתב"- "וחתמנו" "וחתום" "ונחתם". ג.קודם חזרת הש"ץ פותחים את הארון וישאר פתוח עד גמר התפלה ואומרים שבע פעמים "יג מדות" לפני הפיוטים הבאים: "מי יעמוד" "מרובים צרכי עמך" "ידך פשוט" "זכור ברית אברהם" "ה' ה' " "רחם נא" "אלקינו ואלקי אבותינו סלח לנו" אחרי כן "נשיאת כפים". ד.אומרים "אבינו מלכנו" ואומרים "חתמנו" במקום "כתבנו". "שמע ישראל" פעם אחת, "ברוך שם כבוד" וכו' שלש פעמים, "ה' הוא האלקים" שבע פעמים, "קדיש תתקבל". 21 דקה אחר השקיעה, תוקעים תשר"ת פעם אחת וכל הקהל אומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה,בין החומות" ומתפללים ערבית של חול.

מוצאי יו"כ. א.40 דקה אחר השקיעה מותר לאכול ולשתות. ב.אסור לאכול או לשתות לפני הבדלה. מברכים "יין" "נר" "הבדלה". וברכת הנר מותר לברך רק על נר שנדלק בערב יום הכפורים ודלק כל היום, או מנר שנדלק במוצאי יום הכפורים מנר שדלק מערב יום הכפורים הנקרא "נר ששבת". ג.מצוה לאכול סעודה חגיגית מוצאי יום הכפורים, מתוך בטחון באלקי הסליחות והרחמים לגמר חתימה טובה לכל ישראל. ואותה שעה בת קול מכרזת ואומרת לישראל: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלקים את מעשיך.