כידוע,  אין    מברכים    שהחיינו   על   בדיקת  חמץ,   ועל     מצוות   ספירת  העומר,   וניתנו   על   כך  כמה  טעמים.

אחד  הטעמים   הוא,    שאין   מברכים   על   בדיקת   חמץ     כיון   שהברכת    שהחיינו   שמברכים  בקידוש     בליל   יו'ט   ראשון   של   פסח  עולה     גם  על  הבדיקה  שבודקים   יום  קודם.

וכן  אין    מברכים    שהחיינו  על   מצוות   ספירת  העומר   כיון   שהברכת   שהחיינו   שמברכים   בקידוש  בליל  שבועות   פוטרת   גם  את   מצוות  ספירת  העומר.

ורציתי    לשאול   על  כך-

לגבי   ספירת  העומר-  אני  מבין,   כיון      שיש  קשר  הדוק     בין  ספירת   העומר    לשבועות,   שכן   ספירת  העומר   היא    הכנה    לשבועות,   והיא  הקובעת   מתי   שבועות   יחול,   ואכן   בזמן   שנהגה    מצוות   קידוש   החודש    בעם   ישראל   שבועות   לא   היה  חל    תמיד     בו'     סיון,   אלא   היה   חל    ביום  החמישים     של   ספירת  העומר.

ויוצא   שיש  קשר   הדוק  בין  מצוות   ספירת    העומר   ליו'ט   של  שבועות.

אך    לענ'ד   אין   כל  כך  קשר    בין   היו'ט   של   פסח   לבין  מצוות   ביעור    חמץ.

אלא   הם   שני    ענינים   שונים,   רק   שהם  חלים   באותו    זמן-   העניין   הראשון    הוא   השביתה    ממלאכה,   והעניין    השני   הוא   המצווה   הנוגעת   לאותו    היום-  מצוות   ביעור   חמץ.

וכמו   שבראש    השנה   מברכים   שהחיינו   על   השופר,   אע'פ    שכבר    ברכו    שהחיינו    על   עצם  היום  טוב,   מפני   שאילו    שני   מצוות-    מצוות   השביתה   ביו'ט    ומצוות    תקיעת   שופר,    וכן   בסוכות   מברכים    שהחיינו    על  הלולב   אע'פ   שכבר   ברכו    שהחיינו   על    עיצומו     של  היום  טוב,   מפני    שאילו    שתי  מצוות-     מצוות  השביתה  ביו'ט,   והמצווה    שחלה   באותו   יום,    והיא    הנטילת    לולב.

ואם   כך,  הרי   גם  בפסח    יש   שני  חיובים    שונים-   החיוב   לשבות   ממלאכה,    והחיוב    לבער    את  החמץ,    ואם   אכן   כך-    מדוע   ברכת    שהחיינו   אחת   עולה    לשתי  המצוות.

ואגב,   יש    פוסקים    שאכן   סוברים   שיש  לברך   ברכת    הזמן   על  מצוות    בדיקת   חמץ.

אודה   לכל  מי   שיאיר   את  עיני    בסוגיא    זו,  ויה'ר   שנזכה   יחד    להגדיל   תורה   ולהאדירה.