"הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ.. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם.. כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד"

(ישעיהו נד, ב-ד)

כאשר אנו שואלים מדוע בחרו חכמים לקבוע את ההפטרה הזו לפרשת נח מתוך דברי ישעיהו, גדול נביאי הנחמה, הרי שמיד עולה למול עיננו הפסוק מההפטרה (ישעיהו נד, ט): "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ", הקושר ישירות בין הפרשה להפטרה על ידי אזכור שמו של נח, ואזכור ההבטחה אותה מבטיח ה' שלא למחות את היקום בשנית, כמובא בפרשת נח (בראשית ח, כא): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". הבטחה אותה מעגן ה' בברית בינו ובין נח והאנושות כולה.

אולם לעניות דעתי, כדי להבין את המסר של חז"ל בקביעת ההפטרה המסוימת הזאת לפרשת נח, יש להתבונן בפרשה כולה ולא רק באזכור כלשהו - ולשאול מהו המסר אותו ביקשו להעביר לנו חז"ל בקביעת הפטרה זו.

בהפטרה הקב"ה מנחם את בני ישראל ומבטיח להם כי למרות מה שהם חווים כרגע מבחינת מצבם העגום, הרי שלעתיד לבוא יתקיים בהם הפסוק מההפטרה (ישעיהו נד, ב-ד): "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ.. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם.. כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד".

לעניות דעתי, חז"ל באו לטפל על ידי הפטרה זו בשאלה גדולה: האם יש תכלית לחורבן, להרס, למלחמה.. למבול? האם החורבן הוא עונש הכרחי שהיינו שמחים אם לא היה קיים, או ששמא יש לו תפקיד בקידום העולם והתפתחותו.

בפירושו לגמרא, כתב הראי"ה קוק זצ"ל (עין אי"ה ברכות ד', פסקה מג):

"בחורבנות אינו נראה שום חוכמה ותכלית לפי ההשקפה הראשונה, אבל כשאנו רואים התכלית של המציאות והשלימות היוצאות מהחורבנות, אנו מכירים שהם בחוכמה ועצה של גדול העצה... ונעשה מזה תכלית גדול... כי על ידי המבול נטהרה הארץ מרשעים שלא היו ראויים להמשיך עליהם מלכות שמים וללכת בדרכי השם, שהוא תכלית המציאות האנושית".

נמצינו למדים כי חז"ל רצו לענות על שאלה גדולה בקביעת ההפטרה הזו לפרשת נח. על השאלה מהי תכלית המבול וכיצד יתכן שהקדוש ברוך הוא יחריב את העולם יציר כפיו, אותו ברא. חז"ל כך נראה, רוצים לומר לנו כי תפקיד חשוב יש לשממה, לחורבן, למבול, והוא עתיד להצמיח תשועה גדולה.

דומה כי גם אנו יכולים ללמוד מכך לחיינו הפרטים והלאומיים שלעיתים החורבן, ההרס אותו אנו חווים הינו תחילת הצמיחה של ישועה גדולה, וכדברי חז"ל (מגילה לא, ב): "סתירת זקנים בנין".

הרב שמעון ביטון, מהספר: "סוד ההפטרה - על הגלוי והסמוי בין ההפטרה לפרשה"