"ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת” (יונה ג,ד). יונה אומר שעוד ארבעים יום ונינוה נחרבת. אולם כשקוראים מה ה' אמר לו לא מופיע זמן: “ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר. קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" (יונה א,א-ב). אז מניין ליונה שעוד ארבעים יום זה יקרה? בפשטות ה' אמר לו, ואע"פ שזה לא מובא בתחילה זה מתפרש אח"כ, כמו שלא נאמר שנינוה תתהפך אלא רק שיקרא עליה, וע"פ המשך זה מובן מה אמר לו, כמו שפירש הרד"ק: 'קום לך אל נינוה – וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. ולא כתב מה יקרא עליה, אלא ממה שקרא עליה בסוף: "ונינוה נהפכת" (להלן ג, ד), למדנו כי זאת הקריאה אמר לו שיקרא עליה'. אמנם בפס' הזה יש רמז שהיא תחרב, שהרי אומר "כי עלתה רעתם לפני”, כך שמובן ש”וקרא עליה” זה שיקרא עליה שיקרה לה משהו רע, אבל אין שום רמז לזמן. אולם בכ”ז בפשטות ה' אמר לו גם זמן אע”פ שזה לא נאמר במפורש בתחילה. מדוע דווקא ארבעים יום זהו הזמן שניתן להם לשוב בתשובה? בפשטות נראה שזה משום שבא ללמד את בנ”י, שהרי מה העניין ללכת להתנבא בצורה פרטית להזהיר אומה מסויימת פן תחרב? אלא יש בזה משום צורך לימוד לבנ”י, ולכן כמו שנביא נשלח לבנ”י להחזיר בתשובה, כך גם כאן זה נעשה בשביל לימוד תשובה לבנ”י. לכן ניתן להם ארבעים יום שזה כנגד ארבעים ימי התשובה שיש מר"ח אלול עד יוה"כ, ולכן נראה שקוראים את ספר יונה ביוה"כ, לא רק מטעם כללי שהוא מלמד אותנו את מעלת התשובה (ראה ב'לזמן הזה' תשרי 'ספר יונה ויוה"כ', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), אלא עצם מהות הספר ושליחותו של יונה היה כדי ללמד אותנו לשוב בתשובה לה', כל השנה בכלל ובימים אלו בפרט. אולי לכן גם נינוה היתה מהלך שלושה ימים, שבהם הכריז שתהפך בעוד ארבעים יום (“ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה' ונינוה היתה עיר גדולה לאלקים מהלך שלשת ימים. ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" [יונה ג,ג-ד]), כעין כנגד שמשה עלה שלושה פעמים לסיני שבהם ביקש מחילה (שגם בפעם הראשונה כשהיה בסיני התחיל לבקש רחמים), ובהם היה ארבעים יום, ובפרט בפעם השלישית שבסיומה נאמר "סלחתי” לאחר ארבעים יום שהם מר”ח אלול עד יוה”כ, שבהם יש מעלה מיוחדת לחזרה בתשובה. לכן גם יונה במיוחד הוא זה שנשלח בשליחות הזו, כיון שהוא כעין קשור בנבואתו לכח ימי הדין, שסיומם בהו”ר והוא התנבא בכח השמחה בסוכות ('א"ר יונה: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח, מ"ט (מ"ב, ג) "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים”; א"ר בנימין בר לוי: "והיה כנגן במנגן" אין כתיב כאן, אלא "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים"' [יר' סוכה ה,א]), ולכן כעין קשור לימי הדין, ולכן הוא שראוי להתנבא בהקשר ללימוד תשובה בכלל, ובפרט בזמן של ארבעים יום שלפני יוה"כ. עוד אפשר שזה ארבעים יום כעין שבמבול "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ" (בראשית ז,יז), שנינוה הלכה להענש במיוחד בשל חטאים של חמס, כעין במבול, כמו שמביא הרד"ק: 'כי עלתה רעתם לפני – לימד כי הא'ל יתברך משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס, וכן בדור המבול ובאנשי סדום, כי מלאה הארץ חמס. והחמס מפסיד היישוב, והא'ל יתברך רוצה ביישוב העולם' וכו' (רד"ק יונה א,ב), לכן כיון שזה דומה בעקרון כמו המבול, לכן זה מתגלה בארבעים יום כמו במבול, וכן נינוה הוזהרה שתתהפך כעין סדום שנאמר בה "ויהפך את הערים האל" (בראשית יט,כה) [בסדום בשל חטאיהם הרבים והחמורים לא ניתן להם הזדמנות לשוב בתשובה, כיון שלא היו שבים מרוב שקיעתם בחטא, שלכן אברהם ניסה להצילם ע"י כמות צדיקים שהם ישפיעו עליהם שיחזרו בתשובה, אבל לא הצליח כי לא היו שם כאלו שיוכלו להשיבם בתשובה, וק"ו אם היה בא להתריע מבחוץ שלא היו מקשיבים לו]. העונש על חמס היה במבול ובסדום, וכן בדומה זה התגלה אצל נינוה ולכן כך בא לידי גילוי, ומה שזה ארבעים יום זה משום מחיקת הישן שעכשיו יש חדש (שכך היה במבול ובסדום שנמחקו), ולכן כעין ארבעים יום של יצירת הולד, שזהו חדש ('יצירת הוולד באשה ארבעים יום' [בכורות כא,ב]). אולי אפשר לומר מצד העומק, שנינוה קשורה לחורבן ירושלים, שלכן יונה לא רצה להתנבא עליה, כדי שתחרב ולא תגרום לחורבן (ראה ב'מועדי ישראל' – 'סירובו של יונה להתנבא על נינוה', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). והנה חורבן ירושלים היה בעקבות שבנ”י חטאו, והחורבן בט' באב כנגד הזמן שחטאו במרגלים: ' … אמר רבה אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות' וכו' (תענית כט,א). שזה לא במקרה שה' חיבר את העונש על חטאיהם עם הזמן הראוי לעונש, אלא יש בזה טעם מהותי, התורה מתקיימת בשלמות דווקא בא”י, שכאן זהו מקום עשיתה האמיתי (ספרי "עקב" מג), ולכן חטא המרגלים זהו גם פגיעה בתורה ומצוותיה. לכן נראה שה' עשה שיתורו את הארץ ארבעים יום (שהרי אם היו הולכים כרגיל, כסתם הליכת אדם, זה היה נמשך הרבה יותר זמן), שזה כנגד ארבעים יום של מתן תורה, שזהו מהותה של הארץ, גילוי שם ה' ע”י תורה ומצוותיה. לכן כשחטאו עד שהיה ראוי חורבן כעין שמרוב חטאים כאילו ביטלו את גילוי התורה ומצוותיה מהארץ (ולכן ראוי שיגלו לחו"ל כדי שלא לגלות דבר כזה בארץ, וכן כמו שהם גרמו לנתק מהתורה, כך גם יגלו ויהיו במעמד של נתק מהתורה הראויה שזה בארץ), זה התגלה בקשר לחטא המרגלים שפגעו בגילוי התורה ומצוותיה בארץ. לכן נינוה שקשורה לחורבן, זה קשור לארבעים יום כנגד חטא המרגלים, כיון שהם (נינוה) יגלו את העונש של החורבן שמתגלה בגלוי של חטא המרגלים. בדומה גם יש גילוי שיונה ניסה לברוח מהארץ כדי שלא להשלח להתנבא (' … אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית' וכו' [מכילתא מסכתא דפסחא, פתיחה (שמות יב,א)]), כעין המרגלים שלא רצו שבנ”י יהיו בארץ (ובפרט שהמרגלים לא רצו לעשות את רצון ה' בקשר לגילוי בארץ, כמו שיונה לא רצה ללכת לעשות את רצון ה' בנינוה, וזה ע”י גילוי בארץ, שהנבואה דווקא בארץ). בעקבות מה שקרה ליונה באוניה נפל פחד ה' על הגוים: “וייראו האנשים יראה גדולה את ה'” (יונה א,טז), כעין שבקריעת ים סוף נפל פחד ה' על הגוים: ”שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך” (שמות טו,יד-יז). שכך יונה יצא להתנבא כשיש קשר לחורבן וגלות בנ”י (בגלל נינוה), וזה כעין הגילוי שבקריעת ים סוף שם נופל פחד על הגוים וזה קשור לכיבוש הארץ. שבגלל שבנ"י חטאו (במרגלים ובחורבן הבית) נענשו בגלות (גם) ע"י נינוה, שזה ההיפך ממה שהיה בקריעת ים סוף שאילו היו ממשיכים בכח זה וכובשים את א"י כראוי ולא חוטאים במרגלים, לא היה קורה החורבן וממילא גם לא היה נעשה כל המעשה עם יונה (שלא רצה להתנבא וכך קרה המקרה שבאוניה).