בימי הבעל שם טוב נגזרה גזרה בשמים על מושב אחד של ישראל לכיליון. קרא אליו הבעל שם טוב את חבריו הצדיקים הנסתרים ר' מרדכי ור' קהת לטכס עצה כיצד לבטל את הגזרה.

הבעל שם טוב עשה עליית נשמה וראה כי כבר נגזרה גזרה ואין להשיב...

ב"הילוכו" בחזרה דרך ההיכלות ראה בהיכל אחד אור גדול ביותר. התבונן וראה כי זהו היכלו של איש כפרי אחד שגומר את התהלים חמש פעמים בכל יום ואותיות התהלים מתנוצצות בהיכל זה. נסע הבעל שם טוב אל הכפרי הזה ואמר לו: אילו היית יודע שבעולם הבא שלך תוכל להציל ישוב מישראל, היית עושה זאת?

השיב הכפרי: אם יש לי עולם הבא, אני נותנו במתנה להצלת אותו ישוב. ונבטלה הגזרה.