יש  מחלוקת   בין  הפוסקים   האם  ביום  הכיפורים   ובתשעה  באב    מברכים  את  ברכת     "שעשה  לי  כל  צרכי",    והסברה  של  אותם  פוסקים    הסוברים שאין  מברכים  את הברכות  הללו-  משום שבימים הללו  לא    נועלים נעלים.

אף שידעתי   את מיעוט  ערכי   וקוצר  בינתי,   אני  מבקש  לחוות  דעה  בסוגיא  זו.

טענתי  היא,   שניתן  לברך את  ברכת   שעשה  לי  כל  צרכי    ביום  כיפור  ובתשעה  באב,  והטעם-   משום   שברכות  אילו    נאמרו על כלל   הצרכים  של  האדם, ולא  רק   על  נעילת הנעלים,   אלא  שחכמים  הסמיכו    את הברכה  לנעילת הנעלים, מכיון  שנעלים זה  צורך  בסיסי ביותר  של  האדם,  יותר  מרוב  הכלים   שלו,  ואה"נ     כאשר  אין  לאדם  נעלים, או  ביוה"כ  ובת"ב-  ניתן בהחלט  לברך  את  ברכת שעשה  לי  כל  צרכי,  על  שאר   צרכי  האדם,   לא  על  הנעלים.

ורמז   לדבר, מצאתי   בספר  המוסר  החשוב     והמעורר   לב   "יסוד  ושורש  העבודה",  בפרושו על  ברכות השחר,  הוא  מבאר   שבשעת   ברכת  שעשה  לי  כל  צרכי   יש לכוון   לא  רק  על הנעלים,  אלא  להודות   להקב"ה   על   שמספק   את   כלל   צרכי  האדם.