chiddush logo

דבר תורה לפרשת וירא- עצה בפרשה- תשע"ד

נכתב על ידי עצה בפרשה, 17/10/2013

 בס"ד                                                    ערש"ק                                           י"ד  במרחשוון    התשע"ד

                        אור- לי - בפרשה – וירא

 

  " וַיֵּרָא אליו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם היום   "(יח, א)

 

לאחר שאברהם אבינו ע"ה עמד בכל הניסיונות והוכיח את נאמנותו לבורא יתברך נכרתה ברית עולם בינו

ועם זרעו שיבוא אחריו לבין הקב"ה, והאות היינו הסימן לזו הברית הוא מצוות ברית המילה כידוע, שנאמר

(שם יז, ז):"והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך" וגו'. ולזה הרגע חיכה השם יתברך בהשתוקקות רבה

במשך עשרים דורות בעבור להשכין שכינתו על הנברא הראשון שימול את בשר עורלתו ויהיה תמים, היינו

שלם כי עד שלא מל עצמו היה נחשב כבעל מום בגלל הערלה, לכן לא היה אפשרות לשכינה להתגלות ורק

לאחר שנימול נגלה אליו.

 

וזה שתירגם אונקולוס 'וַיֵּרָא' - ואתגלִי מלשון התגלות, לעומת 'וַיֵּרָא' השני בפסוק הבא(יח, ב): 'וישא עיניו

וירא' – שתורגם 'וחזא' כלומר ראה, היינו רק לאחר שעשה ברית זכה להתגלות השכינה כמו שדרשו חז"ל

ומבשרי אחזה אלוה, אילולי שעשיתי כן, מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי?!(ב"ר פמ"ח, ב). ואז התחיל

לראות ולהבין את מחזה הנבואה שבו הבחין בשלושה מלאכים בדמות אנשים והיו נראים כערבים והם:

מיכאל, גבריאל ורפאל. ולמרות התגלות השכינה אליו כנ"ל, מיד רץ לקראתם לקבלם וזה בעבור לקיים

מצוות הכנסת אורחים כמו שדרשו חז"ל(שבת קכ"ז): "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה"

ויש לדייק למה בחרו חז"ל לומר דייקא 'גדולה' ולא חשובה וכדו'. אלא נראה אולי שכוונתם לרמוז במילה

'גדולה' שהיא מלשון גדול היינו שמי שמקיים מצוות הכנסת אורחים כראוי זוכה שבעבורה יגדיל הקב"ה

את משפחתו ויזכה לבנים שגם יפיצו את אמונת ה' בעולם, וזה בחינת מצווה ומתן שכרה בצידהּ. וע"פ זה

יובן הטעם שמצווה זו גדולה יותר מהקבלת פני השכינה כי לא דומה מה שיעשה האב לבד בשביל השכינה

למה שיכולים לעשות אב ובנו בהפצת התורה והאמונה בקב"ה בעולם. ובזכות מצוות הכנסת אורחים שקיים

אברהם זכה להתבשר מהמלאך מיכאל ששרה חובקת בן - יצחק, שהמשיך בדרכו והגדיל שם שמים בעולם.

 

וכן יש לדייק עוד, למה נאמר 'וַיֵּרָא אליו' היה צריך לומר בגוף ראשון - וַיֵּרָא אל אברהם, אלא אפשר לומר

שהשכינה התגלתה מעליו ולכן נאמר(שם): 'וישא עיניו' היינו הרים עיניו כלפי מעלה וראה את חזיון הנבואה.

וחיזוק לזה ניתן למצוא ע"פ מה שדרשו רז"ל(בר"ר פ"ב, ז): צדיקים מרכבה לשכינה שכן הרוכב(היינו הקב"ה)

דרכו להיות מעל המרכבה, זולת משה רבינו ע"ה שאליו נגלה פנים אל פנים.

 

וזאת ההתגלות הייתה ביום השלישי למילתו ע"י שבא הקב"ה ושאל בשלומו(ב"מ פו, רש"י שם) כי גדול הכאב

ביום זה שנאמר(בראשית לד, כה):"ויהי ביום השלישי בהיותם כֹּאֲבִים", מכאן למדו חז"ל על מצוות ביקור חולים

והיא אחת מהמצוות שמציינים בברייתא בתפילת שחרית שפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

 

ודרשו רז"ל(בר"ר מ"ב, ח, תנחומא ג): בעת שאברהם אבינו נצטווה על המילה בגיל 99 שנה הלך לקחת עצה מג'

אוהביו: ענר, אשכול וממרא. א"ל ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך וכו', הניחו והלך אצל אשכול. א"ל אשכול:

אתה זקן. אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה, ולא תוכל לסבול ותמות. הניחו והלך אצל ממרא. א"ל ממרא:

בדבר הזה, אתה מבקש עצה?! הלא הוא שהצילך מכבשן האש, ועשה לך כל הנסים, והצילך מן המלכים,

ואילולי כוחו וגבורתו היו הורגין אותך, והציל רמ"ח אברים שבך, ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה?! עשה

כמצוותו!. וזה שפירש רש"י ז"ל: הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו. ועל פניו נראה הדבר

תמוה, שהרי למה היה צריך ללכת לקחת עצה מהחכמים בעוד הקב"ה צווה אותו מפורשות למול את בשר

עורלתו, האם לא חשש שמא יתפרש הדבר לפני ה' כחוסר אמונה? וכן רואים מתגובתו של ממרא שהוא לא

מבין מה פשר העצה כתגובתו לעיל. ואם כבר התייעץ עם שלושתם, שהלא היה מספיק עם אחד, אזי למה לא

קיבל את עצת הרוב שהרי אחרי רבים להטות. והדבר צריך הסבר.

 

אך בטרם נסביר, נקדים לבאר את הפסוק(משלי כד): "כי בתחבֻּלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברֹב יועץ"

רצה לומר שיש לאדם לעשות תחבולה היינו הערמה במלחמת היצר הרע ובפרט שבא לעשות משהו בקדושה

כי לא בקלות הבעל דבר ייתן לו להתקרב ולהתעלות ולהידבק בקב"ה כי זה תפקידו. ואפשר לומר אולי שעצם

ההתייעצות היא התחבולה הטובה ביותר והדגש הוא שצריך להתייעץ אפילו שיודע בוודאות את התשובה.

ומזה מרוויח ב' דברים: האחד שיחכים מריבוי העצות כי ישמע דברים חדשים שלא תמיד עלו בדעתו והשני

הלא פחות חשוב הוא הערמה שהוא עושה ע"י שמתייעץ עם הרוב כי ע"י כך מראה לבעל דבר שיש לו כביכול

ספק מרובה בקיום המצווה, שאם לא, היה ודאי עושה אותה, ובזה חושב שהשיג את מטרתו ומסלק את

קטרוגו וע"י כך ממתיק את הדין. 

 

וע"פ זה יובן בסייעתא דשמייא מה רצה אברהם אבינו ע"ה להשיג מההתייעצות עם חבריו הצדיקים כי מלבד

שרצה להחכים בדעתו על אופן פעולתו בעיקר רצה לסלק מעליו את הקטרוג של היצר הרע, שאכן ידע את

חשיבות אות ברית המילה לדורי דורות שבזכותה העם היהודי מתקיים כמובא במדרש(תנחומא לך לך, יט): א"ל

הקב"ה: אם אין אתה נוטל המילה, אני אל שדי, אני אומר לעולם די, עד כאן ואני מחזירו לתוהו ובוהו. נמצא,

שהקטרוג באותו רגע היה גדול מאוד לכן הוזקק אברהם לעשות תחבולה היינו הערמה ע"י התייעצות כנ"ל

בכדי לסלק את היצר הרע מעליו ולהמתיק את הדין בחסד והיא שהביאה לו את התשועה.

 

ומזה אפשר ללמוד עצה חשובה לחיים כיצד יש לנהוג בקבלת החלטות בחיים ובפרט ברוחניות ובקדושה.

על כן, כדאי לאדם להרגיל את עצמו להתייעץ עם חכמי הדור, כמו שאמרו חז"ל "הולך את חכמים, יחכם"

(משלי יג:),כי עצם ההתייעצות היא התחבולה הטובה והיעילה מאוד במלחמת היצר כי מלבד שמחכים ששומע

את דבריהם הוא מסיר מעליו את הקטרוג של היצר הרע כנ"ל וע"י כך ממתיק את הדין כי אולי היה מחליט

דבר על דעתו ובכך היה גוזר את דינו. אך ברגע שהוא מתייעץ עם צדיקי אמת ע"י כך יומתק הדין בחסד כי

זה רצון ה', ובס"ד מזה תצמח לו הישועה.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י שמקבל עצה מצדיקי אמת, נעשה המתקת הדינים; גם על ידי זה יבוא ישועה. גם אם אינו מקבל עצה

מצדיקים, אזי אפשר שתבוא לו רעה חס ושלום ע"י עצמו, בבחינת: אִולת אדם תסלף דרכו וכו'; אבל אם

הוא מקבל עצה מצדיקים, אף אם אחר כך לא עלתה לו יפה, הוא יודע שהוא רק מלמעלה(סימן עצה, אות ד). 

                                                           "נר ה' נשמת אדם  "

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה