chiddush logo

מהלך מעניין על עניין סדום (ויכוח אברהם - ה')

נכתב על ידי arielmunk, 20/10/2013

בס"ד


ידוע, שהתורה מדברת בלשון בני אדם, וגם "מאנישה" את הקב"ה כשצריך, אך בפסוק: "אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה", זה נראה כמו "האנשה" מיותרת, האם הקב"ה צריך לרדת ולבדוק מה קורה? מה, הוא לא יודע?

אגב, לא מצינו כיום שבני האדם נענשים משמים על מעשים רעים שהם עושים, הרי אם כך היה, לא הייתה שום בחירה בעולם! אז למה הקב"ה בא להשמיד את סדום?
עוד דבר, כשאברהם "מתווכח" עם הקב"ה, הוא מייצג את עמדת הרחמן האולטימטיבי, בקריאה ראשונית אברהם נראה כמשחק את "הטובים" שמנסה להגן העיר המטה להיחרב, והקב"ה מייצג את "הרעים" שבסופו של דבר מחריב את העיר.
אך האם זה באמת כך?
בקריאה מעמיקה אברהם (שעניינו זה מידת החסד) שובר את כל אמות המוסר ובא להגן על פושעים ורוצחים מאין כמוהם!
בחז"ל אנו מוצאים מספר סיפורים שממחישים לנו את הרשעות של אנשי סדום.

האם אברהם לא יודע במי מדובר? ברור שהוא יודע! ככה גם עולה מקריאה בפסוקים, אז למה אברהם עושה את כל זה?
ננסה לענות על השאלות, במהלך הבא.
ידוע, שאברהם הוא מידת החסד, ה' (י-ק-ו-ק)  = מידת הרחמים.
בדיון המתקיים בין אברהם לבין הקב"ה, בעצם מתקיים דיון בין מידת הרחמים למידת החסד.

ע"פ מידת הדין, כשמישהו עושה משהו רע בעולם, הוא ישר צריך לקבל את העונש, זו מידת הדין - צדק.
אך במדרש (ב"ר בראשית יב) מצינו שהעולם לא יכול להתקיים במידת הדין 
 "ראה שאין העולם יכול לעמוד, עמד ושיתף מידת הרחמים", 
‎‎‎‎כלומר, העולם חייב את השילוב בין מידת הדין למידת הרחמים. אם נסתכל בפרשה, נראה שתוך כדי הוויכוח ה' מתגלה בשם י-ק-ו-ק שעניינו מידת הרחמים, מה שנראה לכאורה מוזר, כי מילים כמו "החרבה", "השמדה", היינו אוטומטית מכניסים למידת הדין, אבל זה בעצם היופי שטומן הפסוק.



כותב הרמב"ן על פסוק כ', שבמילים "ארדה נא ואראה" הקב"ה עובר ממדית הדין למידת הרחמים, מה שבעצם עונה לנו על השאלה הראשונה והשנייה,
הראשונה, המילים האלה (כמובן) לא מיותרות, זו לא סתם "האנשה" אלא יש כאן משהו עמוק יותר, העברה ממידה למידה.
ולשאלה השנייה, אכן הקב"ה היה במידת הדין, ורק אחרי זה הוא עובר למידת הדין (יש עוד הרבה מה לעסוק בשאלה זו, תשובה זו אינה מספקת, וגם זה לא מדויק בפסוקים, אך זה לא המקום..), ולכן סדום מקבלים את העונש שלהם כאן, כמו שראינו שהעולם נברא בשיתוף מידת הדין עם מידת הרחמים.

העניין הוא, שהקב"ה בוויכוחו עם אברהם מתווכח במידת הרחמים! אז איך זה שעדיין יש את כל הקטע של ההשמדה?

ההבדל בין חסד לרחמים, שחסד הוא מעשה ורחמים זה מידה, כגון "רחמן". (לשים לב "חסיד" זו אכן מידה, אך פירושה הוא אחד שנוהג לעשות חסדים, לעומת "רחמן", שנוהג לרחם על אחרים).

אלא זה העניין, מידת הרחמים שונה ממידת החסד בתכלית! חסד אפשר לעשות עם כל אחד, רחמים, לא מרחמים על כל אחד, כמאמר רבותינו (תנחומא מצורע א):"א"ר אלעזר כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים", כלומר לרחמים אין מקום בכל מקום.

אברהם, המייצג את מידת החסד, עושה חסד עם כל אחד אפילו עם סדום, בא הקב"ה במידת הרחמים(!) ומלמד אותו שלכל דבר יש גבול, ורק במינון נכון נעשה צדק. ולכן כאן אצל סדום, לא מגיע להם שייעשה להם חסד, אלא ממידת הרחמים מגיע להם להיחרב, וכמו שאמרו רבותינו (ב"ר וירא מט): "אמר ר' לוי (שאמר הקדוש ברוך הוא) אפילו אני מנסה לשתוק (משמע שפעל במידת הרחמים, כי אם לא כן, למה לו לנסות לשתוק?) דינה של הנערה (בהמשך המדרש מביא את הסיפור של שני הנערות מסדום) אינו מניח אותי לשתוק.

וזה כמובן עונה על השאלה השלישית, מה היה בעצם המניע של אברהם.

הערה חשובה, את ה"חידוש" לעיל כתבתי על דעת עצמי, כך שיכול להיות מאוד שאין שום קשר בין הרעיון שהבאתי לבין מה שמדרש רבה/תנחומא/רמב"ן אי פעם התכוונו לומר, זה רק רעיון יפה שעלה לי, ואשמח לתגובות. שבוע טוב.

אריאל

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע