אם נתבונן בהלכות חנוכה ניווכח לדעת שמוטיב הראיה חוזר בהן רבות.

הרואה נר חנוכה צריך לברך {"שעשה ניסים..."} (מחזור ויטרי, סימן רל"ה)

גם אם הוא עצמו לא הדליק את הנרות!

גם הנוסח שאומרים לאחר הדלקת הנרות מוכיח שעיקר מצוותם של נרות חנוכה היא ראייתם: "אין לנו רשות להשתמש בהם -  אלא לראותם בלבד".

אדם שנמצא בחו"ל ומדליקים עליו בביתו צריך להדליק גם היכן שהוא נמצא (בלי ברכה) כיון שמכל מקום "חייב לראות הנרות"

פרסום הנס מתבצע גם הוא ע"י ראיית הנרות. וכיון שכך, יש חיוב הלכתי להניח את מנורת החנוכה במקום שתראה לרבים או לפחות לבני הבית.

ויש לשאול: מה עניין הראיה שמתייחד בו חג החנוכה?

הרי בשום מצווה אחרת לא תוקנה ברכה על הראייה בלבד!

אומרים חז"ל:

חשיכה זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם (מדרש אגדה (בובר), בראשית, פרק ט"ו)

לכאורה, תמוה!

מדוע ראו חז"ל לנכון לתאר דווקא את יון כ"חשכה"? הרי ככל הנראה זה בדיוק הפוך. לכאורה תרבות יון עסקה בחכמה (הפילוסופיה היונית) מצד אחד ותרבות הטבע והגוף מצד שני, שפכה הרבה "אור" על המציאות.

קיים יסוד ומכנה משותף בין היהדות לתרבות יון והוא החכמה. היהדות ותרבות יון הבינו שהדבר העילאי והחשוב ביותר לאדם היא הדעת. במשך חייו של האדם הוא מחויב לנסות להשיג הרבה דעת ולמצות אותה.

ידוע שהיונים פרצו להיכל וטימאו את כל השמנים. או במילים אחרות, ליונים הייתה אחיזה ב"היכל":

היכל בגימטרייא = 65.

יון בגימטרייא = 66.

שהיו כותבין על קרן השור של ישראל אין לכם חלק באלהי ישראל (שם)

ויש לדייק: לכם – אין ; לנו – יש!

אמנם, הצליחו היונים להיכנס להיכל אך לקודש הקודשים לא נכנסו!

מדוע היונים לא הסתפקו בכיבוש טריטוריאלי בלבד? מדוע ראו צורך לחלל את המקום המקודש ביותר ליהודים?

על פי הדברים שנאמרו לעיל (בדבר הדמיון בין תרבות יון ליהדות) בנוסף לדברי המהר"ל לקמן הכול יובן.

כותב המהר"ל:

 "הקירוב הזה עצמו (של תרבות יון והיהדות) היה גורם שרצו (היונים) לאבד מהם (היהודים) התורה, כי אין הגיבור מתקנא אלא בגיבור שכמותו . ולפיכך, רצו לאבד מהם התורה..."

כראיה לכך, מאיר את עינינו הרב הוטנר לעובדה שלא מצאנו בשום גלות את התופעה שראינו בשלטון היוני – "ההתייוונות". היונים (כמובן, מתוך מניע של התגרות וקנאות) ניסו למשוך את היהודים מתוך אותה נקודת מבט משותפת לשניהם (שהיא החכמה) אל האידיאולוגיה היוונית. היינו, חקר כוחות הטבע על כל גוניהם. הם ידעו היטיב שרק באידיאולוגיה, חכמה ודעת אפשר למשוך את העם היהודי.

אך יש לזכור!

על אף ההבדל הגדול בין היונות ליהדות, יש עדיין הבדל תהומי ביניהם!!

מה באמת עושה את ההבדל בין חכמת יון לחכמת התורה?

ראשית, יש להבין את המושג "הבדל". הבדל נצרך רק כאשר יש קרבה גדולה מהולה בשונות מעטה – בזה צריך ראיה והתבוננות מעמיקה.

על פי הבנה זו מובנת דרשת חז"ל על הפסוק:

וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא:  (ויקרא, פרק כ', פסוק כ"ה)

אין צריך לומר בין פרה לחמור הלא כבר מפורשין, א"כ למה נאמר בין הבהמה הטהורה לטמאה, בין טהורה לך בין טמאה לך בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה הוא בין רובו לחציו מלא השערה, ובין העוף הטמא לטהור בין טרפה פסולה לטרפה כשרה. (ילקוט שמעוני, תורה, רמז תרכו)

אם נתבונן באופן שטחי לא נראה הבדל בין "נשחט רובו" לבין "נשחט חציו". אך דווקא בשל כך נדרשת הבחנה – ראיה מעמיקה.

הגמרא (תלמוד בבלי, מסכת "שבת" דף כ"ב, עמוד א') מביאה 2 מימרות של ר' תנחום שלכאורה אין קשר ביניהם:

ü      נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה - פסולה, כסוכה וכמבוי.

ü      מאי דכתיב: "והבור רק אין בו מים" (בראשית ל"ז פסוק כ"ד). ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.

ובאמת, סמיכות זו של שתי המימרות אינה מקרית. נרות חנוכה – דורשים ראיה!

לא מובן, אם האחים הסכימו בסופו של דבר לא להרוג את יוסף, כיצד העלו על דעתם להשליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים ובכך לגזור את דינו למיתה?!

אלא, מכאן מוכח שהאחים לא התבוננו לעומק – לחושך שבבור. אם רק היו מתבוננים טוב יותר היו מבחינים בנחשים ובעקרבים.

כך גם לגבי תרבות יון!

אם מתבוננים בה לעומק לעומת התורה אפשר לגלות בה "נחשים ועקרבים", אפשר לגלות שבאמת יש הבדלים עצומים בין התורה לחכמת יון.

מהו ההבדל העיקרי בין חכמת יון ליהדות?

ההבדל הוא הבדל קטן אבל תהומי:

v   חכמת יון עסוקה ב – "מה" (באמצעי).

v   חכמת התורה עסוקה ב – "לשם מה" (המטרה).

חכמת יון עוסקת במימד הטבעי, הנראה, החיצוני. לכן האלילה את תרבות הגוף והיופי. גם חכמה הפילוסופיה היונית מסתכמת בהשגות אנושיות בלבד.

לפי זה יוצא שהתעסקות תרבות יון היא במימד השטחי, הראשוני של העולם.

כאשר מתעסקים רק במימד אחד בעולם מחשיכים את העולם!!!

כעין זה קרה כאשר ביקש תלמי המלך לתרגם את התורה ליונית:

בשמונה בטבת נכתבה תורת יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם ג' ימים. (מחזור ויטרי, סימן רע"א)

בתורה הקדושה, כידוע, יש רבדים רבים עומק לפנים מעומק (רבדים שמחולקים לארבע קטגוריות המכונות בפי חז"ל : פ'ר'ד'ס' = פשט, רמז, דרש, סוד). וכאשר תירגמו את התורה מלשון הקודש לשפה זרה חיללו את כל הרבדים המתעסקים בצירוף אותיות הקודש והשאירו רק את רובד הפשט!

לעומת כחמת יון, חכמת היהדות מתעסקת במימד הפנימי, האלוקי, הנשמתי.

לפי תפיסת היהדות, עולם זה הוא לא הפקרות. אלא עולם ערכי ואידיאלי. לעולם הזה יש תכלית – ייעוד

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה, פרק מ"ג, פסוק ז'), ואומר: "ה' ימלוך לעולם ועד ..." (שמות, ט"ו, פסוק י"ח). (מסכת "אבות" פרק ו', משנה י"א)

גם לדעת וחכמה יש קשר ליראת ה'. כמו שה' אומר לאיוב:

וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה:  (איוב, פרק כ"ח, פסוק כ"ח.)

כל החכמות בטבע (ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, אסטרונומיה, פילוסופיה, מתמטיקה, אקולוגיה וכו') צריכות להביא אותך או לחזק אותך (ע"י הסתכלות נכונה) ליראת ה'!

כידוע, המנורה בבית המקדש הכילה 7 כנים כנגד 7 חכמות העולם (לא שיש רק 7 כחמות אלא שהמספר 7 מסמל את כלל השלמות שבטבע) והמנורה הייתה בצד דרום של ההיכל. לפי זה יובן מאמר רבי יצחק:

אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום. (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כה עמוד ב)

אך המעניין במנורה הוא שכל הנרות היו פונים לנר המערבי, הנר שמסמל עדות לשכינה השורה בישראל. פניית שאר נרות החכמה לנר השכינה (שמסמל את חכמת התורה והרוחניות) מוכיח שגם חכמות הטבע שואבות מהקדושה.

תופעה נוספת, שהיא פועל יוצא של התפיסה היונית, היא הנתק בין החכמה וידיעת המוסר לבין שינויי ההתנהגות וההשפעה על החיים. החכמה היבשה שעוסקים בה היונים לא באה לידי ביטוי בהנהגות החיים.

ý   פעם נראה אריסטו (פילוסוף גדול מחכמי יון) לתלמידיו כאשר הוא אוכל בצורה פראית ולא מתורבתת. כששאלו אותו תלמידיו בתמיהה לפשר מעשיו, ענה: "לא שמענו שמתמטיקאי צריך להיות משולש...". כשאכל הוא לא היה "אריסטו".

התורה, לעומת זאת, היא כחמה אלוקית שבאה להשפיע ולהאיר על החיים השגרתיים של האדם.

על פי ההלכה אדם מחויב לשים את המנורה בטפח הסמוך לפתח משמאל לנכנס, ממול למזוזה שבצד ימין.

מדוע?

לשאלה זו משיב ה"שפת אמת".

נאמר על התורה:

אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד (משלי פרק ג פסוק טז)

"אורך ימים" = שכר העולם הבא, "עולם שכולו ארוך"

"עושר וכבוד" =צדדים חומריים ולא עיקריים.

תפקיד המנורה להיות דווקא בצד שמאל (בצד העושר והכבוד) ולהאיר את הצדדים הטפלים, המשניים.

על פי זה, מובן מדוע יש להניחה לכתחילה בין 3-10 טפחים (להוציא מדעת הרמב"ם שמתיר גם לכתחילה למעלה מ- 10 טפחים). כיון שע"י נרות חנוכה (שמזכירים לנו את המימד הרוחני שבטבע) ניתן להרים את החיים הרדודים.