'ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום? דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא, כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, א"ל לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא, איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו' וכו' (שבת לג,ב). 'בן גרים - בן גר וגיורת היה. של אומה זו – רומיים. שווקין - סדר מושב שווקי עיירות וחוצותיהן. וסיפר דבריהם - לתלמידים או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו על ידו למלכות. יתעלה - להיות ראש המדברים. איברי להו חרובא - לאכול פירותיו ועינא דמיא לשתות. בחלא - בחול שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו ומכסין ערותן בחול' (רש"י). במה חלקו רשב"י ור"י? בפשטות ר"י לא אמר שהרומאים טובים אלא שמעשיהם טובים ('מעשיהן של אומה זו'), שרואה את מה שנעשה על ידם, שבכך נעשה פיתוח לא"י, והנאה לתושבים – שזה נותן חוזק לישוב הארץ, כך שזה חיובי; בזה בא לומר שעם כל הרעה שבשלטון זר (ובפרט בשלטון רומי האכזר), בכ"ז ה' עושה דרכם גם חיוב. רשב"י לעומת זאת מתייחס לרומאים עצמם, שלא מוכן לשתוק ששומע דברים חיובים על הרומאים שכבשו את הארץ ושולטים בה – שזה חורבן א"י (ומיצרים את רגלי ישראל), וכל מחשבתם טמאה ורעה, ולכן מדגיש שכל מה שעשו הם עשו לצורך עצמם, ואין בזה שום טיפת חיוב להם. דבר זה מתגלה בשמם – יהודה אותיות שם הויה ו-ד' כרמז ששם ה' מתגלה בכל העולם (ד' רוחות שמים) ולכן כרמז שפועל גם דרך אנשים מכל העולם כדי להיטיב לישראל; שמעון מלשון שמיעה, כרמז על שמעו של אדם – האם הוא חיובי או שלילי (כשיצא שם על אדם לחיוב או שלילה), שזהו שראה רע ברומאים, ששמם הרע מפורסם בעולם. יוסי בגימטריה פ"ו כשם אלקים (גימטריה), שהרומאים היו כאן בגלל חטאינו (אלקים גילוי מידת הדין), ולכן שתק ולא התייחס אליהם (כעין שמתמקד בנו ולא בהם כלל); וכן בגימטריה 'הטבע' שה' מנהיג דרך הטבע, ובמציאות מתגלה טוב ורע, ולכן לא קבע כאחד מהם. אמנם כשקוראים בפשטות משמע שרשב"י ור"י חלקו על איך להתייחס לרומאים, האם לראות בהם מקצת חיוב או רע; שבמציאות יש מהרומאים שעשו זאת במחשבה שבזה מפתחים את העולם, שמגלים בכל העולם את הסדר והבניה המפוארת הרומאית, שהם באים 'לחנך' את 'הברברים' בעולם, ולכן כנגדם אמר ר"י שהם בנו ופיתחו את הארץ. לעומתו רשב"י גילה בדבריו שיש כאלו שכל מגמתם זהו ממונם כבודם ותאוותם, שלכן יצאו לשלוט בכל העולם כאימפריה, ולכן גם מה שבנו זה הכל בשביל עצמם, לסיפוק יצריהם, תאוותם וממונם. רבי יוסי שתק כנגד אותם רומאים שלא ממש מתעסקים בזה ולא אכפת להם ממדינה זו או אחרת. זה נרמז בשמם, שיהודה רומז ללשון הוד, וכן רומז ללשון הודה (הסכמה או הבעת תודה), שאותם רומאים חשבו שהם מפתחים את העולם ומפארים אותו, שבזה רואים את ההוד שבסדר ובבניה הרומאית, ומתוך כך יסכימו שיש ברומאים מעלה מיוחדת שעזרה להם, ואפילו יביעו תודה על מעשיהם (ומתוך כך תפסק הברבריות מהם, ויתקרבו תרבותית לרומא, וכך שלטון רומא יעמוד כראוי בנחת ושלום). לעומתו רשב"י מרמז בשמו על שמיעה, מה שומעים בציבור על הרומאים, שזהו שהם לוקחים כסף ומענגים את עצמם, שזהו כגילוי של אותם שרוצים לשלוט ולעשוק את העמים שתחתם, שרוצים רק להשתמש בהם ובנכסיהם. רבי יוסי רומז בשמו לאותם שרואים במדינות שכבשו רק כתוספת לאימפריה, מלשון יוסף – הוספה, שהוסיפו עוד מדינה ולא חושבים בדיוק האם לטובתם או לחובתם. אמנם נראה שר"י ורשב"י דיברו מצדדים שונים, ר"י דיבר על מה הרומאים טוענים שעושים (וכן רואים שנעשה), מה הצד הנגלה, וזהו שעושים לפיתוח הארץ, ולכן זה התגלה בו שנעשה לראש המדברים, כנגד הצד הנגלה והמפורסם ברבים; לעומת זאת רשב"י דיבר על הצד הפנימי, שהרומאים הטמאים גם אם כלפי חוץ עושים זאת במחשבה חיובית, יש להם בפנימיותם גם מחשבה תועלתנית, בשל רשעותם הם אינם עושים בכל ליבם רק לחיוב, אלא בפנים מתגלה הצד הרע כמהותם בטומאה (וכך גם מתגלה חיצוניות שגובים ממון וכו'), לכן אצלו התגלה שהסתתר בתחילה בביהמ"ד ואח"כ במערה (והתכסו בחול האדמה), שההסתתרות זהו כרמז שדבריו היו על הצד הנסתר שבכוונת הרומאים (שמשמים גלגלו שבמעשים התגלה זה כנגד זה [מה שנעשה לו אח"כ כנגד דבריו]), ותחילה היה בביהמ"ד כרמז שאצלנו פנימיותנו קדושה הדבוקה בתורה הקדושה, לעומת הרומאים הטמאים שמלאים טומאה ופועלים מכוחה, ואח"כ הסתתר במערה שהיא כעין פנימי בארץ (וכן התכסה בחול הארץ), בתוך ההר, כרמז שדבריו זהו פנימיות הרומאים (שמלאים בגשמי חומרי, עמוק בחולין); ונעשה לו נס ונברא לו עץ חרוב ומעיין מים כרמז שישראל קדושים, וזהו עץ פורח כרמז לקדושת ישראל, שעץ מרמז על אדם ("כי האדם עץ השדה" [דברים כ,יט]), וא"י פורחת דווקא כשבנ"י בתוכה ולא האויבים ("והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה" [ויקרא כו,לב]), ומעיין מים מרמז על טהרה (מעיין מטהר) ותורה (שנמשלה למים); והעץ היה חרוב כרמז שכשהאויבים שולטים בארץ זהו חורבן הארץ. ורבי יוסי גלה, שזהו שאינו נמצא במקומו, כעין שלא גילה את עמדתו, היכן נמצאת דעתו מבין שניהם. זה נרמז בשמם, שיהודה כמרמז ל-הודע (הביא לידיעת האחר) [אותיות אחע"ה מתחלפות], שהרומאים אומרים ומראים שעושים זאת בשביל פיתוח המדינות שתחתם. שמעון אותיות שם-עון, ששם – בפנימיותם נמצא רשעה ועוון. רבי יוסי שתק, כעין שמסכים עם שניהם, שזהו לשון הוספה (יוסף), שמוסיף את זה לזה, שמסכים עם שניהם; או לשון 'יסף' – פסק (סנהדרין יז,א), שהוא הפסיק ולא המשיך לדבר אחריהם או להביע דעה בזה. אולי גם נרמז שרשב"י רומז בשמו לשמעון שהציע להרוג את יוסף על חלומותיו (רש"י; בראשית מט,ה), שיוסף חלם שיהיה מלך, שזה מראה מה הוא חושב בפנימיותו שלכן חולם על כך בלילה; יהודה הוא שאמר לאחיו שלא להרוג את יוסף, שזהו דיבור על מעשים, שכך אמר ר"י שבמעשיהם יש גילוי של טוב כמו שהם אומרים. רבי יוסי נרמז ביוסף שאותו מכרו, ואינו נמצא עם אחיו, כך לא גילה דעתו עם ר"י ורשב"י. נראה בימנו רואים זאת, שרואים מנהיג (או ציבור) של גוים שבעד ישראל, שמדבר ופועל בעדינו, אולם פתאום מתגלה נגדנו (כמו שטראמפ היה קיצוני בעדנו ופתאום בימים האחרונים התהפך), שזהו שמצד אחד בהתחלה מתגלה חיצונית כר"י, אולם אח"כ מתגלה כרשב"י שמגלה שבפנים יש רוע, שמתגלה אח"כ שבפנים בעומק הכל היה מאינטרסים אישיים, ולכן יש לזה השלכות לרעה שמתגלות בהמשך, במועט או במרובה. הסיפור כאן שרצו להרוג את רשב"י, מובא לאחר דברי הגמ' על אסכרה שבסופם נאמר משם רבי גוריון על שהצדיקים מתים בעוון הדור וכו', ואז בא הסיפור על ר"י רשב"י ור"י; והם היו מתלמידיו השניים של ר"ע (יבמות סב,ב), אולי זה בא כרמז שהתלמידים הראשונים מתו באסכרה (או במיתה כעין אסכרה), וזה נעשה ע"י גזרת שמד של הרומאים (כמו שמובא באגרת רב שרירא גאון, ראה ב'מועדי ישראל', 'ספירת העומר באספקלריית הדורות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) שזהו כמו שגזרו להרוג את רשב"י. אלא שרשב"י ניצל בשל מעלתו השלמה בקדושה, שלא כתלמידים הראשונים שחטאו באי נתינת כבוד זה לזה.