"ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,כב). '"ובקצרכם" – חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין. אמר רבי אבדימי ברבי יוסף: מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו. "תעזב" – (פאה פ"ד) הנח לפניהם והם ילקטו, ואין לך לסייע לאחד מהם. "אני ה' אלקיכם" – נאמן לשלם שכר' (רש"י). ' … כן הדבר הזה כי כל מה שהצמחתי ונתתי לך כל תבואתך וכרמך וזיתיך איני שואל ממך רק פאה ושבולת הלקט. אך בזאת שיהיה דרך כבוד, שלא תכלה פאת השדה ותקח בידך הלקט והפרט לתתו בידיך לעני כי יתבייש, רק שתניח הפאה והלקט והפרט והם ילכו כלוקטים משלהם דרך כבוד. וז"א "תעזוב אותם כי אני ה' אלקיכם" כמוך כעני והגר, לכן תתן לו משלי ודרך כבוד. או קרוב לזה, כי רצה הוא ית' ללמד מה רב טוב מתן בסתר אשר לא יבוש המקבלה. וזה מאמרו ית' ראה נתתי לכם תבואתכם בלתי נרגש שאתם מקבלים. רק כאלו הוא קציר ארצכם משלכם, אם שאני נתתי לכם את כל. כן גם אתה הזהר מלהתראות כאלו אתה נותן לו. רק תניח הפאה ולקט ועוללות, והם ילכו אח"כ ולקטו אחר הסתלק הבעלים. ושעור הכתוב "בקצרכם" אעלה עליכם כאלו הוא "קציר ארצכם" עם היות כי לי הארץ במה שלא תכלה כו'. וע"פ דרכו כוון ענין "מי הקדימני ואשלם" (איוב סי' מ"א) כי תחלה נותן לכם "קציר ארצכם”. ואח"כ תעשו המצוה והיא "לא תכלה" כו'' (אלשיך; ויקרא יט,ט). ראה ב'הקדושה והטהרה' – 'מתנות עניים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. בלקט שכחה ופאה העניים הולכים ולוקחים כעין שזה שלהם וכך לא מתביישים. נראה שלכן גם במעשר עני יש עניין כעין זה, אלא שלא כמו מתנות עניים שתמיד לוקח בעצמו, במע"ע זה תלוי איפה: 'ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כרחו ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה' (רמב"ם; מתנות עניים ו,י). לכן נראה שבבית מפרישים מעשר עני כעין שבשנות מעשר שני מפרישים מעשר וזה של הבעלים, כך כאן בבית זה מתגלה כעין שקשור לבעלים – שנותן לאיזה עני שירצה ויש לו טובת הנאה. אלא שיש גם בזה גילוי שהעני הוא כעין הבעלים, שלכן יש שנתיים מע"ש ואז שנה של מעשר עני, שבכך נראה שהעני מקבל מעשר כעין הבעלים עצמם בשנות מע"ש; לכן יש שנתים מע"ש שאז מודגש שזהו מעשר של בעה"ב, ואז מע"ע שאז העני רואה בזה כעין שהוא הבעלים כמו שמתגלה במעשר שני שאתו מתחלף. גם נראה שיש שנתים מע"ש ואז מע"ע, כעין רמז שה' נותן לבעה"ב, שנותן לו בסתר, ולכן זהו פעמיים כעין גילוי שיש בעה"ב ויש עוד בעה"ב, שזהו ה' שהוא הבעה"ב האמיתי שנותן לבעה"ב (ולכן נאכל בירושלים מקום השכינה, כרמז שזה שייך לקב”ה ולכן כעין מביאו לה'); ואז בא מע"ע שמתגלה לעני שאף הוא כעין בעה"ב כמו שמתגלה אצל בעה"ב שה' נותן לו. מע"ע הוא שנה אחת מול מע"ש שהוא שנתיים, כך שבסה"כ יוצא שמע"ע כעין שליש, שזה מרמז על האבות שהם שלושה, שמהם קיבלנו את מעלתנו בחסד, ובפרט זה מתגלה באברהם שהוא עמוד החסד, ולכן כעין האחד משלושה. לכן גם הפס' של מתנות עניים שמרמז על גילוי החסד בישראל הוא נאמר לאחר פסח ושבועות, ולפני סוכות, כעין רמז לשנים ועוד אחד, כעין מע"ש ומע"ע (אמנם נאמר גם על ר"ה ויוה"כ, אלא שכאן אנו מרמזים ברגלים כעין הגילוי של ישראל במעשיהם בחסד שכך נרמז במעשה – עליה לרגל; ובפרט שמע"ש אוכלים בירושלים ולכן אכלו כשעלו לרגל, ולכן כרמז ברגלים דווקא שבהם עולים לרגל לירושלים, והרגלים הם שלושה). המתנות לכהן ניתנות ע"י הבעלים ('אסור לכהן ליטול תרומה או שאר מתנות שלו עד שיפרישו אותם הבעלים' וכו' [רמב”ם; תרומות יב,טו]), ואילו מתנות עניים העני לוקח, כעין רמז שהכהן הופרש לעבודת ה' ולכן כעין עובד בשבילנו (גם אם כהנים אינם שלוחי ישראל, בכ"ז זה נראה כעין כך) ובכ"א הוא הופרש מתוך בנ"י לעבודת ה' ולכן עלינו לדאוג לו, ולכן זה בנתינה מאתנו לו; לעומת זאת העני לא נראה קשור לבעה"ב כלל, אולם בכ"ז הוא כעין קשור אליו, שה' מביא עניות לעולם כדי שננצל מגיהנום: 'תניא היה רבי מאיר אומר: יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלקיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן? אמור לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם' (ב"ב י,א). ('"כי יהיה בך אביון" וגו׳ – אומרו "בך”, אולי שנתכוון לרמוז מאמרם ז״ל (ב״ב י׳.) שאמרו כי טעם שבוחר ה׳ ליסר לאדם בעוה״ז ביסורי העוני הוא כדי שבאמצעותו יזכה חברו המפרנסו, והוא מה שרמז במאמר "בך אביון", פירוש: בסיבתך בא לו העוני הגדול' [אור החיים; דברים טו,ז]). לכן העני הוא כעין שליח שלך לעניות, אלא שזה בנסתר, ולכן גם הנתינה לעני זה בנסתר, לא ע"י בעה"ב אלא העני לוקח לעצמו (אולי לכן כאן נלמד בפס' [כפרש”י] שהעניים לוקחים לעצמם, ושה' נאמן לשלם שכר, שזה כרמז שהלקיחה היא בנסתר, וזה קשור לקבלת שכר שננצל מגיהנום). מע"ע (שלא נאמר כאן, אבל זהו חלק ממתנות העניים) ניתן עשירית, אולי בכוונה כרמז לעשירות (לשון נופל על לשון - עשר-עשיר) כדי לקבע בדעת בעה"ב שזה לטובתו, שיתעשר מכך ולכן שיתן בשמחה ובשפע ('וא"ר יוחנן: מאי דכתיב (דברים יד, כב) "עשר תעשר"? עשר בשביל שתתעשר' וכו' [תענית ח,ב-ט,א]). בנוסף עשירית כרמז לעשרת המאמרות שבהם נברא העולם, כרמז שה' פועל דרך המציאות בעולם, שכך עשה את העני עני ונתן לך ממון כדי שתתן לו; ובזה כעין תתחבר לכל התורה (ולכן תנצל מדינה של גיהנום) שנקראת "תורת חסד" (משלי לא,כו), ולכן זה עשירית גם כרמז לעשרת הדברות (שבהם גנוזה כל התורה [יר' שקלים ו,א]; וכן עשרת הדברות כנגד עשרת המאמרות, שכך ה' עשה בעולם [שמתקיים ע"י המאמרות] כדי לזכותך להתחבר לכל התורה). גם נראה שמעשר ראשון זה עשירית כנגד הלוחות הראשונים (בהם עשרת הדברות) ומע"ש או מע"ע כנגד הלוחות השניים (ששבט לוי לא חטא בעגל ולכן כעין ממשיך קצת קשר ללפני החטא, שזהו הלוחות הראשונים; ומע"ש שנאכל בירושלים שקשור למקדש או מע"ע שניתן לעניים שזה גילוי של עוני, שאלמלא שחטאו בעגל לא היה עניות [אלא כגאולה שלעתיד] ולא היה את גילוי המקדש, שלכן הצטוו רק לאחר העגל [ראה 'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], לכן מע"ש ומע"ע מרמזים על לאחר חטא העגל, שזהו בלוחות השניים. וסה"כ יוצא כחמישית [פעמיים עשירית – אמנם זה עשירית ממה שנשאר ולא מהסכום השלם כך שלא יוצא ממש חמישית, בכ"ז זה כעין חמישית – גילוי של פעמיים עשירית] כרמז לחמשת חומשי תורה, שמתפרטים מעשרת הדברות [יר' שם]), לכן יש בגילוי של נתינה לעניים קשר למקדש – ששורשו זהו הדברות והתורה, לכן מי שנותן מתנות עניים כאילו הקים את המקדש ומקריב בתוכו.