ח1 וְהוֹאִיל וַחֲצֵרוֹ שֶׁלָּאָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (להלן יז,ח), לָמָּה לֹא יִקְנֶה בַּעַל הֶחָצֵר זֶה הַמַּטְמוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַכֹּתֶל הַיָּשָׁן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שֶׁלָּאֱמוֹרִיִּים, וְתִהְיֶה מְצִיאָה זוֹ לְבַעַל הֶחָצֵר? מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים, וַהֲרֵי זֶה הַמַּטְמוֹן אָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם, וּלְפִיכָךְ הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ.