"אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג,טז). ' ... יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", י'ה יושיעך מעצת מרגלים' וכו' (סוטה לד,ב). ' ... ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע"' וכו' (סנהדרין קז,א). 'ר' הונא בשם ר' אחא: יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם. תני ר' הושעיה: עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה, ואמר: רבון העולמים, עקרתני מן הצדקת הזאת! אמר לו הקב"ה: צא לך, לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה, חייך שאני נותנן בשם זכר ובראש תיבה, הדא הוא דכתיב "ויקרא משה להושע בן נון יהושע"' (יר' סנהדרין ב,ו). '"אלה שמות האנשים" – צריך לדעת למה חזר לומר כן, והלא כבר אמר "ואלה שמותם" וגו׳? ויתבאר על פי דבריהם ז״ל (סוטה לד:) שאמרו וזה לשונם: אמר ר׳ יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו וכו׳, סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקדוש ברוך הוא וכו׳, עד כאן. והנה לצד שרצה לומר הכתוב "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" שהתפלל עליו וכו׳, יאמר האומר מה ראה משה להתפלל על יהושע, לזה הקדים לומר "ואלה שמות האנשים" וגו׳, להעירך כי משמותם השכיל משה מעשיהם הרעים אשר לזה הוצרך להתפלל על יהושע "ויקרא" וגו׳, ולזה סמך למאמר "אלה שמות" וגו׳ "ויקרא משה" וגו׳. והגם שכתבתי למעלה שהרגיש ברשעם ממאמר תיבת "לך", אין פירוש זה מוכרח ויש לפרש תיבת "לך" באופן אחר, ומשמותם הטה והכריע כי ירשיעו בשליחותם. עוד אולי שלא הצדיק שכולן רשעים אלא משמותם, שכל שמותם גילו מה שעתידין לעשות. "ויקרא משה" וגו׳ – רז״ל אמרו (שם) שהתפלל עליו, וצריך לדעת למה שינה שמו ויכול היה להתפלל בלא שינוי השם? ואולי שנתן כח בשמו בתוספת היו״ד שמספרה עשרה כדי שיוכל נגד העשר מרגלים, עוד כדי שיטול זכות וחלק הטוב של כל העשרה כמאמרם ז״ל (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו' (אור החיים). נראה שדברי האור החיים רמוזים במדרש: '"וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" – מָה רָאָה משֶׁה לְהוֹסִיף עַל שְׁמוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ יוּ״ד? אֶלָּא כָּלֵב נָטַל שְׂכָרוֹ מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם" (יהושע י״ד:ט׳), וִיהוֹשֻׁעַ נָטַל שְׂכַר עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים שֶׁל מְרַגְּלִים, שֶׁנִּתּוֹסַף בּוֹ יוּ״ד יַתִּיר, יו״ד עֲשָׂרָה: "וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ". דָּבָר אַחֵר: כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אוֹתָן שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: יָ'הּ יוֹשִׁיעֲךָ מִן הַדּוֹר הַזֶּה' (במדבר רבה טז,ט), שמביא המדרש שתי דרשות, שקודם אומר שי' זה עשר, כיון שנטל שכר המרגלים, ובהמשך דורש שהתפלל עליו והוסיף שם ה' כדי שיצילו מעצת המרגלים, ובזה רמז כהמשך מקודם שהי' זה עשרה כנגד המרגלים, ששם ה' יצילו ע"י שיתן לו כח לעמוד כנגד עשרת המרגלים; ובהמשך המדרש מביא על שמותם שהיו רשעים: ' ... שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים אלו המרגלים, מה כתיב בהן? "סתור" שסתרו מן העולם' (שם,י), שזהו כרמז כדברי האור החיים שע"פ שמותם הבין שהם רשעים ולכן שינה בשמו של יהושע כדי להצילו מעצתם (גם בגמ' [סוטה שם] מובא על שמותם שמוכיחים על רשעותם, ואז מובא על כלב שהלך לחברון כדי להתפלל שלא ייפול בעצתם, ובתוך זה נאמר על יהושע שמשה התפלל עליו, כך שזהו כרמז לקשר בין הדברים). והנה מדוע דווקא האות י' של שרה עברה ליהושע? בפשטות היו"ד התלוננה בצדק, ולכן ה' נתנה אצל יהושע, כמו שמובא ביר'. אולם אולי יש בזה עומק בדברי היר', שה' ענה לאות י' שבזה תתעלה, שתינתן בצדיק – ביהושע, כמו שהיה בשרה הצדקת, ותינתן בזכר ובראש המילה שבזה תתעלה; אבל גם כרמז שמתגלה בראש השם, כרמז שהמרגלים היו ראשי ישראל (במדבר יג,ג) ובשמם נרמז עליהם שהיה בהם שורש לקלקול, ולכן ניתנה האות י' ביהושע כדי להצילו (שבכך נרמז שנתנה האות בראש השם – כגילוי לראש ולגילוי בשם; ובזכר כרמז שלריגול שולחים זכרים כמנהיגים). אולי האות י' עברה ליהושע כיון שהוא נלחם בעמלק, ולשרה השתנה השם כדי שיצחק ייוולד, ועמלק יצא מעשו שיצא מיצחק, והרי וודאי ששרה רצתה להוליד כדי להביא צאצא קדוש לעולם, ולכן זה מתגלה בקשר ליהושע שנלחם בעמלק, ובמלחמת עמלק נאמר שבועת ה' למלחמה בעמלק בשם י'ה (שמות יז,טז [ראה ברש"י]), ומלחמת עמלק קשורה לנחלת א"י - שהמצווה חלה לאחר כניסתם לארץ ('וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה' [סנהדרין כ,ב]). לכן בגילוי של יהושע כמנהיג המלחמה בעמלק יש קשר לארץ, ולכן התפילה להצלתו מתגלה בשם י'ה, ובקשר לשרה כעין גילוי לתיקון לשלמות כעין שיחשב רק לגילוי צאצא קודש. אולי לכן נאמר ביב"ע: 'וכדי חמא משה עינוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע', שזה נעשה בהקשר לענווה, שהיא ההיפך מעמלק, כמובא בחסידות (ובקבלה) שעמלק בגימטרייה 'רם' שעמלק זהו גילוי של מידת הגאווה; שכאן משה החיל על יהושע הצלה מכח הענוה שזהו גילוי שיהושע הוא ההיפך מעמלק – הוא המנהיג (המפקד) שנלחם בעמלק. אולי גם באות י' של שרה מתגלה גם גילוי של האות ה' (שהתחלקה חציה [לאות ה'] לאברהם וחציה לשרה), וכך יש גילוי של י' ושל ה', כרמז לשם י'ה, שמשניהם (אברהם ושרה) יצא ע"י התחלפת שמם הקמת בנ"י; לכן זה מתגלה כרמז לבנ"י שמגלים את שם ה' בעולם (וזה בשם י'ה כרמז להיפך מעמלק שהם האומה של ההיפך מגילוי שם ה'; וכן כרמז לתיקון העולם, שזהו שבאות י' נברא העוה"ב, ובאות ה' נברא העוה"ז [ב"ר יב,י]). והנה גילוי שם ה' בעולם נעשה ע"י התורה, ולכן זה נרמז באות י' כרמז לעשרת הדברות (שבה גנוזה כל התורה [יר' שביעית ו,א]) ובאות ה' כרמז לחמשה חומשי תורה. והנה עיקר התורה היא דווקא בא"י (ספרי "עקב", מג), לכן זה מתקשר לכניסת בנ"י לא"י, ולכן האות י' עברה ליהושע כדי להצילו מעצת המרגלים, שיתגלה בו השם י'ה כרמז לכח האבות שממשיכים לעולם את בנ"י שמגלים את שם ה' בעולם ע"י התורה. לכן בגמ' נאמר על שינוי שמו של יהושע להצלתו בתוך דבריו של כלב, כרמז שיש קשר בין הדברים, לחבר לאבות שבחברון (שלשם הלך כלב לבקש רחמים), וכן שכלב זכה לנחלה בארץ בעקבות שלא הלך בעצת המרגלים, שיש קשר לגילוי של נחלת ישראל בארץ. אולי כרמז שביב"ע נאמר שמשה שינה את שמו ע"י שראה את ענוותנותו, שבזה מתגלה ביהושע כעין גילוי משה שהיה עניו ביותר: "והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג), שבזה התגלה יהושע כתלמידו של משה, כמחובר לגילוי תורתו ('פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה' [ב"ב עה,א] שהלבנה מאירה מכח החמה), שזהו "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל" (שמות לג,יא). שמובא גם קודם למרגלים בשם יהושע (עם האות י'), אלא שכנראה שמו היה הושע, אבל כשישראל היו מכנים אותו כמחובר וצמוד למשה היו מוסיפים את האות י', כרמז לשם י'ה או לעשרת הדברות, שיהושע היה קשור לגילוי שם ה' ע"י התורה בהיותו מחובר למשה רבנו (כמו שבפס' כאן מובא על היותו משרת משה בהקשר לתורה); או שזה נאמר ע"ש העתיד שמשה ישנה את שמו, אולם בכ"ז נאמר כאן בשם יהושע ע"ש העתיד כרמז ששינוי שמו קשור לגילוי תורה. אולי אפשר שהאות י' עברה משרה ליהושע כגילוי ששינוי שמה של שרה נעשה בשביל הולדת יצחק, בשביל הקמת עם ישראל, והולדת יצחק קשורה לא"י כמו שנאמר לאברהם: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול" וגו' (שמות יב,א-ב). '"לך לך" - להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים; ועוד שאודיע טבעך בעולם' (רש"י). שזה לא במקרה אלא שבנ"י נחשבים כאומה דווקא בא"י: 'אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לא'ל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל' (רמב"ם; ספר המצוות, עשה קנג); שדווקא בארץ נחשבים כקהל: 'אמר רב אסי: ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א ח, סה) "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום". מכדי כתיב "וכל ישראל עמו קהל גדול", "מלבוא חמת עד נחל מצרים" למה לי? שמע מינה: הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל' (הוריות ג,א). לכן בגילוי הבאת האומה דרך הולדת יצחק זה מתגלה דווקא בהקשר לא"י (אולי לכן זה מתגלה דרך האות י' כרמז למאה [בגימטרייה קטנה], כרמז שיצחק נולד בגיל מאה לאברהם כמו שנרמז לו ב"לך לך" שייוולד לו בהמשך, שזה גימטרייה של מאה). לכן באות י' יש קשר מיוחד לבנ"י בא"י, ולכן האות י' עברה ליהושע להצילו מעצת המרגלים שהיו נגד כניסת בנ"י לא"י. (אולי לכן עונשם של דור המדבר בעקבות חטא המרגלים היה למות במדבר, כגילוי שבלא א"י זהו ככיליון האומה  ח"ו).