תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת לך לך

יב,ג: וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: ואברך את הכהנים הפורסים ידיהם בתפילה, ומברכים את בניך, ובלעם המקללם – אקלל.

יב,ו: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ: והכנענים אז בארץ – שעד עתה לא הגיע זמן בני ישראל לרשתה.

יב,טז: וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים:  ... והיו לו משלו צאן ובקר וחמורים...

יג,י: וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה: ונשא לוט עיניו לזנות, וראה את כל ככר הירדן כי כולו מקום מושקה.

יג,יג: וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד: ואנשי סדום רעים בממונם זה לזה, וחטאים בגופם בגילוי עריות ושפיכות דם נקי ועובדים עבודה זרה ומורדים בשם ה' מאד.

יג,יז: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: קום התהלך בארץ ועשה בה חזקה לאורכה ולרוחבה.

יד,ב: עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר: עשו מלחמה עם ברע – שמעשיו ברע ... ועם ברשע – שמעשיו ברשע ... שנאב – שאפילו את אביו היה שונא ... ושמאבר – המשחית איברו לזנות ... ומלך העיר – שבלעה יושביה, היא צוער.

יד,יד: וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ: גידולי ביתו ולא רצו ללכת עמו.

טו,א: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד: אל תירא שאף על פי שיהיו מצטרפים בלגיונות ובאים עליך – אנוכי מגן לך ... שכר מעשיך שמור ומוכן לפני לעולם הבא, רב מאד.

טו,ז: וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים: ... שהוצאתיך מכבשן האש של הכשדים.

טו,יא: וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם: וירדו האומות, הן דומות לעוף טמא, לבוז נכסיהם של ישראל.

טו,יב: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו: ... והנה ארבע מלכויות עומדות לשעבד את בניו: אימה – זו היא בבל, חשכה – זו היא מדי, גדולה – זו היא יוון, נופלת – זו היא אדום, העתידה ליפול ואין לה תקומה, ומשם עתידים לעלות עם ישראל.

טז,ה: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: ... כל עלבוני ממך, שהייתי בטוחה שתעשה משפטי  ... ועתה ייגלה לה' עלבוני ויפרוס שלומו ביני ובינך ותמלא הארץ ממנו, ולא נצטרך לבניה של הגר בת פרעה בן נמרוד, שהשליכך לכבשן האש.

יז,כו: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְיִשְׁמָעֵאל, בְּנוֹ: בעצם היום הזה, בארבעה עשר בניסן, נימולו אברהם וישמעאל בנו.